עת"מ 37722-08-10

תקציר

העותרים הביאו בפני בית המשפט תביעה בניסיון לאשר תכנית מקומית לבנייה בצמוד לשטח בנוי קיים. התוכנית נדונה ואושרה תחילה בוועדה המקומית אך בהמשך נדחתה על ידי המועצה הארצית העליונה לתכנון ובנייה (ות"ע) ממספר שיקולים תכנוניים. העותרים טענו כי יש לבטל את החלטת הוולנטה, אך השופט קבע אחרת. בפסק הדין נכתב כי מוסדות התכנון פעלו במסגרת סמכותם וכי החלטותיהם היו סבירות. נמצא כי השטח הנדון, אותו מבקשים העותרים לפתח, אינו צמוד לשטח המיועד לבנייה כנדרש בתכנית מתאר ארצית 35 (תמ"א/35). לפיכך, לא ניתן לאשר את התכנית לפי סעיף 7.4.2 לתמ"א/35. השופט דוחה גם את טענת העותרים כי ניתן לאשר את התכנית מכוח סעיף 6.1.1 לתמ"א/35, שכן סעיף זה חל על תכניות מתאר מחוזיות ולא על תכניות מקומיות. השופט ממשיך ודן באפשרות לאשר את התכנית לפי סעיף 6.1.3 לתמ"א/35, המאפשר חריגים במקרים מסוימים. עם זאת, החלטת הוועדה לדחות את התוכנית על בסיס סעיף זה נמצאה סבירה. הנימוקים שניתנו על ידי הוולנטה, הכוללים שמירה על שטחים פתוחים וההשפעה הסביבתית של הבנייה, נמצאו כשיקולים תכנוניים תקפים שבית המשפט לא צריך לעקוף אותם. זאת ועוד, זכותם של העותרים לשימוע הוגן בפני הוולנטה אינה נפגעת, שכן ניתנה להם הזדמנות להציג את טענותיהם. לסיכום, השופט קובע כי יש לדחות את העתירה, תוך שהוא מקיים את החלטת מוסדות התכנון. העותרים נדרשים לשאת בהוצאות השימוע למשיבים 1 ו-2, בסך כולל של 20,000 ₪.