ע"א 3349/13

תקציר

בית המשפט בחן את השאלה האם המדינה העלתה את טענת ההתיישנות שלה בהזדמנות הראשונה כנדרש בחוק. על פי כלל "ההזדמנות הראשונה", על נתבע לטעון במפורש את טענת ההתיישנות בשלב מוקדם של ההליך, כדי להימנע ממאמצים משפטיים מיותרים. במקרה דנן, המדינה לא העלתה הגנה זו במספר הזדמנויות שקדמו להגשת כתב ההגנה בדצמבר 2012, למרות אינטראקציות רבות ופעולות פרוצדורליות עם המערער, לרבות הגשת בקשות, דיונים בבית המשפט ודיונים בנושאים מהותיים. משכך, התקבל הערעור בסוגיית ההתיישנות, ונקבע כי המדינה החמיצה הזדמנות לטעון נקודה זו באופן אפקטיבי. פסק הדין הדגיש את הצורך להעלות טענות כאלה בהקדם כדי להימנע מניהול הליכי סרק. בנוסף, התייחס בית המשפט להיקף הפטור של המדינה מאחריות לפי חוק הנזיקין האזרחיים, והחיל אותו על תביעות בגין נזקי גוף הקשורים לשירות צבאי, תוך הבחנה בין תביעות הקשורות לנזקי גוף שאינם נזקי גוף, כגון לשון הרע או הפסד כלכלי, אשר עשויות להתנהל אלא אם הן קשורות לנזקי גוף. בפסק הדין צוין כי יש להחזיר את התביעה לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת בסוגיות ספציפיות, לרבות דרישות פרוצדורליות אפשריות לטענות בדבר שחרורו הצבאי של המערער. בית המשפט ציין גם כי לא ייפסקו הוצאות. שופטים אחרים הסכימו עם החלטה זו.