עמ"נ 32277-09-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט מנהלי תחת סגן הנשיא יורם נועם, בבקשה למעמד של תושב קבע בישראל על ידי שתי מערערות, אם ובת, שהן אזרחיות פולין. הבקשה הוגשה בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2183, הקובעת הסדר חד-פעמי לילדי שוהים בלתי חוקיים לקבלת רישיון לישיבת קבע, בתנאי שיעמדו בחמישה תנאים מצטברים. עם זאת, בקשת המערערים נדחתה על ידי המשיב, משרד הפנים, בנימוק שהבת לא שהתה בישראל ברציפות במשך חמש השנים שקדמו להחלטת הממשלה, דרישה על פי ההחלטה. עוד קבע המשרד כי לא היו טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. בית הדין לערעורים אישר החלטה זו, והוביל את המערערים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. פסק דינו של השופט נעם בוחן בדקדקנות את ההיסטוריה של התיק ואת הדינים וההלכה החלים. מסקנתו היא כי אין עילה להתערב בהחלטת המשרד, ומוצא אותה סבירה ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. השופט מציין כי היעדרותו של המערער מישראל במשך שנתיים מתוך חמש השנים שקדמו להחלטת הממשלה היא סיבה מוצדקת לדחיית בקשתו, גם כמקרה גבולי. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא טעמים הומניטריים חריגים המצדיקים מתן מעמד, שכן נסיבותיהם של המערערים, לרבות השתלבות הבת בחברה הישראלית ופרידת הוריה, אינן מציגות נסיבות מעבר לקשיי הגירה גרידא. השופט מכיר במורכבות האנושית של המקרה, אך מדגיש כי התא המשפחתי יכול להמשיך בפולין, ארץ מוצאה של האם. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב או בפסק דינו של בית הדין לעררים, וצו הביניים האוסר על הוצאת המערערים מישראל יעמוד בתוקפו עד ליום 1.4.2018, כדי לאפשר להם להיערך ליציאתם. כן חויבו המערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.