ת"א 34330-03-15

תקציר

פסק הדין דן בתביעה לפיצויים בסך 500 אלף שקל שהגיש יזם נדל"ן נגד שוכר. התביעה באה בעקבות סכסוך על פעולות שיפוץ בבית משותף, שהוביל להליכים משפטיים רבים והתכתשויות בלתי פוסקות בין הצדדים. נשוא התביעה שני מכתבי לשון הרע שנכתבו על ידי הנתבע. המכתב הראשון, שנשלח לשותפו העסקי של התובע ולשני ילדיו של הנתבע, מכנה את התובע "בריון" ומייחס לו עבירות פליליות שונות, לרבות מרמה, כניסה בלתי מורשית וגניבה. כמו כן, היא מאשימה את התובע באיום על חיי הנתבע. המכתב השני, שנשלח לדייר בבניין, מעלה טענות דומות ומאשים את התובע בפעילות בנייה בלתי חוקית ובהתנהגות זדונית. פסק הדין בוחן האם המכתבים מהווים לשון הרע והאם לנתבע קיימות הגנות כלשהן על פי החוק. נמצא כי המכתבים, המלאים בעלבונות ובדברי דיבה, אכן מהווים לשון הרע שכן הם עלולים לפגוע בשמו הטוב ובעסקיו של התובע. עוד נקבע בפסק הדין כי לנתבע אין הגנה תקפה, שכן המכתבים לא פורסמו בתום לב או במסגרת הליכים משפטיים. בנוסף, הנסיבות אינן תומכות בטענות הנתבע בדבר חובה משפטית, חברתית או מוסרית, ואינן מהוות הבעת דעה לגיטימית או מגנות על האינטרס האישי של הנתבע. זאת ועוד, פסק הדין דוחה את טענת "אמת הפרסום" של הנתבעת, ומדגיש כי אופיים הפוגעני של הביטויים בהם נעשה שימוש והיעדר עניין ציבורי גוברים על כל אמת פוטנציאלית בפרסומים. בעקבות זאת, בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪, בצירוף 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.