הפ"ב 52405-01-11

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **1. מהות הסכם הבוררות ופרשנותו:** * **הסכם בוררות כתנאי מקדמי:** בית המשפט דן תחילה בשאלה האם בכלל נכרת הסכם בוררות מחייב בין הצדדים. המבקשים טענו כי המילה "בוררות" לא הופיעה בהסכם, ולכן תפקידו של עו"ד מאמו היה כמגשר בלבד, ולא כבורר מוסמך. * **כוונת הצדדים מעל לניסוח הפורמלי:** בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי אופיו של הסכם כהסכם בוררות אינו נשען על מילים פורמליות, אלא על הערכת כוונת הצדדים. בענייננו, קביעה מפורשת בהסכם כי עו"ד מאמו "יכריע" בין הצדדים בנושאים מסוימים, כמו גם ההקשר בו נערך ההסכם (בעקבות תביעה בבית משפט שהוסבה להליך בוררות), מעידים על כוונה ליצור מנגנון הכרעה מחייב. * **שילוב נושאים מוסכמים ונושאים שבמחלוקת:** בית המשפט מציין כי אין פסול בכך שבהסכם אחד יופיעו גם נושאים שבהם הצדדים הסכימו על דרך פעולה, וגם מסגרת בוררות לנושאים שבהם קיימת מחלוקת. * **היקף סמכות הבורר – עמימות:** נקודה משמעותית שעולה מהניתוח היא עמימות מסוימת בהסכם באשר להיקף הסכסוכים שעליהם אמור הבורר להכריע. בית המשפט מציין כי קשה להבין מתוך המסמך עצמו את כוונת הצדדים לגבי כל הנושאים שהובאו להכרעת הבורר. הדבר משתקף גם בפרשנותו של הבורר עצמו, אשר התייחס לפרויקטים שונים בפסק הבוררות בצורה גלובאלית ולא בהכרח בהתאם לפירוט בהסכם. * **השלמה באמצעות התנהגות הצדדים:** בית המשפט מכיר באפשרות להשלמת הסכם בוררות (גם אם נדרשת כתב) באמצעות התנהגות הצדדים ופרשנותם המשותפת להסכם. העובדה שהצדדים ניהלו מספר ישיבות עם עו"ד מאמו והעלות את מכלול הנושאים, מהווה בסיס להתנהגות המעידה על הסכמה להרחבת מסגרת הבוררות. **2. עילות לביטול פסק בורר לפי חוק הבוררות:** בית המשפט בחן מספר עילות לביטול פסק הבורר, כפי שמפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968: * **מינוי הבורר שלא כדין (סעיף 24(1)):** המבקשים טענו כי עו"ד מאמו לא מונה כדין, שכן הוא ייצג בעבר ואף המשיך לייצג את המשיב בעניינים שוטפים, ולכן אינו אובייקטיבי. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי המבקש היה מודע לייצוג זה בעת הסכמתו למינוי, ולכן אינו יכול לטעון כעת לניגוד עניינים. * **הפסק אינו מנומק (סעיף 24(6)):** זוהי אחת העילות המרכזיות שבגינן קיבל בית המשפט את הבקשה לביטול. * **חובת ההנמקה הפרוצדורלית:** בית המשפט קובע כי חובת ההנמקה קיימת מכוח תיקון מס' 2 לחוק הבוררות (משנת 2008), אשר נכנס לתוקף לפני מתן פסק הבורר, אף אם הסכם הבוררות נחתם לפני התיקון. חובה זו הינה דיונית מטבעה וחלה גם על הליכים שהחלו לפני כניסת התיקון לתוקף. * **ברירת המחדל של חובת ההנמקה:** בית המשפט מדגיש כי על מנת לפטור את הבורר מחובת ההנמקה, על הצדדים לקבוע זאת במפורש בהסכם. העובדה שההסכם לא התייחס לכך, וכן ניהול ההליך באופן "לא פורמלי" (ללא דיני סדר דין, ראיות וכו'), אינה פוטרת את הבורר מחובת ההנמקה, שהיא ברירת המחדל החוקית. * **פגיעה בציבור המתדיינים:** אי-נימוק הפסק פוגע באחת ממטרות חוק הבוררות, שהיא לאפשר למתדיינים להבין את התוצאה ואת הבסיס לה, ובכך לחזק את אמון הציבור במוסד הבוררות. * **חוסר בהירות בפסק:** בית המשפט מציין כי הפסק אינו מבהיר על מה התבסס הבורר, באיזה נושאים הכריע, וכיצד הגיע למסקנותיו. הדבר בולט במיוחד לאור הפער בין סכומי התביעה לסכומים שנפסקו. * **הבורר לא הכריע בכל הסכסוכים שהופקדו בידיו (סעיף 24(5)):** * **אי-הכרעה בנושא "בריטלינג":** הבורר הצהיר במפורש כי הפסק אינו מתייחס לסכסוך בעניין "בריטלינג", והותיר נושא זה פתוח. * **אי-הכרעה בנושא שכר טרחת המבקש:** למרות שהסכם הבוררות קבע במפורש ששכר טרחתו של המבקש ייקבע על ידי עו"ד מאמו, אין כל התייחסות מפורשת לכך בפסק. טענת הבורר כי הסכומים הגלובליים בפסק כוללים גם את שכר הטרחה נדחית בשל היעדר נימוק ואי-התייחסות מפורשת לכך בסעיפים הרלוונטיים בפסק. * **עיכוב בלתי סביר בהליך (סעיף 24(8) – עילה עקרונית):** בית המשפט מתייחס לעובדה שהבוררות התנהלה למעלה משנתיים וחצי, וכן לעיכוב של כ-4 חודשים במתן הפסק. על פי סעיף ט"ו לתוספת לחוק, יש לסיים את הליך הבוררות תוך 3 חודשים. עם זאת, בית המשפט מציין כי עילה זו לביטול מחייבת הודעה מפורשת בכתב על שמירת זכות הטענה לאיחור, ולא התקיימה. עם זאת, העיכוב הרב משפיע על היכולת להשלים את ההליך. **3. חידושים ודגשים משפטיים:** * **עליונות כוונת הצדדים על ניסוח פורמלי:** חיזוק ההלכה כי יש לבחון את כוונת הצדדים בעת כריתת הסכם, ולא להסתפק בניתוח פורמלי של לשון ההסכם. * **תחולת חובת ההנמקה מכוח תיקון חוק:** חידוש משפטי משמעותי הוא קביעתו של בית המשפט כי חובת ההנמקה, כפי שנקבעה בתיקון לחוק הבוררות משנת 2008, חלה גם על הליכי בוררות שהחלו לפני התיקון, אך טרם ניתן בהם פסק דין, משום שמדובר בחובה דיונית. * **פרשנות מרחיבה של "השלמת הליכים" (סעיף 26(ב)):** בית המשפט מכיר באפשרות להחזיר את התיק לבורר להשלמת מלאכתו. עם זאת, הוא קובע כי במקרה זה, בשל ניהול ההליך באופן לא פורמלי, היעדר פרוטוקולים, היעדר מסמכים מהמשיב, והזמן הרב שחלף, אין מקום להחזיר את התיק לבורר, שכן הדבר לא יאפשר לו לנמק את החלטותיו ולהשלים את מלאכתו באופן יעיל. * **השפעת ניהול הליך "לא פורמלי" על חובת ההנמקה:** בית המשפט מבחין בין היעדר חובה לנהוג לפי דיני סדר הדין, דיני הראיות והדין המהותי (כל עוד הצדדים לא חייבו זאת), לבין חובת ההנמקה, שהיא ברירת מחדל חוקית שיש לפטור ממנה במפורש. * **חשיבות התיעוד והפרוטוקולים:** בית המשפט מדגיש את חשיבות התיעוד (פרוטוקולים, תרשומות) בניהול הליך בוררות, במיוחד כאשר הדבר משפיע על יכולת הבורר לנמק את פסק דינו ולהשלים את מלאכתו. אי-המצאת תרשומות על ידי הבורר, למרות הוראת בית המשפט, מהווה נדבך משמעותי בהחלטה על ביטול הפסק. * **היעדר יפויי כוח כסימן לליקויים:** אי-הגשת יפוי הכוח על ידי המשיב, למרות הוראת ההסכם וצו בית משפט, נתפס כליקוי נוסף המעיד על בעייתיות בניהול ההליך. * **הגבלת התערבות בית המשפט בפסקי בורר:** בית המשפט מזכיר את ההלכה לפיה בית המשפט מצמצם את התערבותו בפסקי בורר, אך מדגיש כי פסק שאינו מנומק כלל, ואינו מבהיר את הבסיס להכרעותיו, מקשה על שמירה על עיקרון זה. **לסיכום,** פסק דין זה ממחיש כיצד בית המשפט נוקט בגישה קפדנית בבחינת עמידת הליכי בוררות בדרישות החוק, ובמיוחד בנוגע לחובת ההנמקה, אשר נחשבת כיום כאבן יסוד בניהול הליך בוררות הוגן ושקוף. הליקויים שנמצאו בפסק הבורר, בעיקר היעדר נימוק, אי-הכרעה בכל הנושאים, וכן כשלים פרוצדורליים וניהוליים, הובילו לביטולו המלא.