ע"א 309/89

תקציר

בפסק דין מורכב שכלל ריבוי תביעות וערעורים, הכריע בית המשפט העליון בשאלה האם דחיית תביעה בשל אי התייצבותו של תובע מהווה מעשה של בית המשפט. פסק הדין הבהיר את ההבחנה בין מחיקה ודחייה של תביעה בנסיבות בהן בית המשפט אינו מחויב עוד לדחות את התביעה רק בשל היעדרותו של התובע. לטענת בית המשפט, דחיית התביעה מהווה מעשה של בית המשפט, ולא ניתן להגיש תביעה עוקבת באותו נושא. במקרה דנן, התביעה השנייה, שהגישה המשיבה מס' 1 נגד בעלה ואחרים, בדבר בעלות בנכס מקרקעין מסוים, נדחתה על הסף, שכן היא נוגדת את פעולתו הקודמת של בית הדין. בית המשפט דחה גם את טענותיו הנוספות של המשיב בדבר חוסר זהות בין הצדדים בשתי התביעות ובדבר עילה מתמשכת. השופט ש' לוין, שכתב את פסק הדין, נתמך על ידי השופטים א' ברק וא' גולדברג. המשיב חויב לשלם למערערים שכר טרחת עורכי דין בשתי הערכאות.