בש"א 23334/07

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב התרסקות מטוס מעל הים השחור, שנגרמה על ידי טיל אוקראיני, שהביאה למותם של נוסעי המטוס ואנשי צוותו. בני משפחות הנפגעים ביקשו פיצוי מהמבקשת, החברה המפעילה את המטוס, שהגיבה בבקשה לדחות את התביעה כמיושנת. השאלה המרכזית הייתה האם עילת התביעה לפיצויים הפכה לחסומה בחוק החל. המבקש טען כי חוק התובלה האווירית ואמנת ורשה הסדירו את האירוע, אשר קבעו תקופת התיישנות של שנתיים להגשת תביעות, והפכו את התביעה הנוכחית למיושנת. מנגד, ביקשו המשיבים להאריך את תקופת ההתיישנות, בטענה כי המבקש הסתיר מידע חיוני, דהיינו, כי למטוס לא הייתה מערכת מיגון מחייבת שהייתה יכולה למנוע את האסון. השופט קבע כי מאחר שטענת המרמה של המשיבים נתמכה בתצהיר ובמסמכים רשמיים, והמבקש לא הביא ראיות נגדיות, יש לאפשר למשיבים להציג את טענותיהם. השופט הדגיש כי תקופת ההתיישנות בת השנתיים לפי אמנת ורשה אינה מוחלטת וניתן להאריכה במקרים של מרמה, גם אם עילת התביעה אינה מבוססת באופן מוחלט על מרמה. זאת ועוד, עקרון תום הלב והשמטת הוראות רלוונטיות באמנה תמכו בעמדת המשיבים. מאחר שהמבקש לא הפריך את טענות המשיבים בדבר מצג שווא, הגיע השופט למסקנה כי יש לספור את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו נודע למשיבים על העובדות האמיתיות. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחתה, ואפשרה למשיבים להמשיך בתביעתם לפיצויים, כאשר למבקש שמורה הזכות להעלות הגנות התיישנות במהלך בירור התביעה.