ת"א 21312-09-14

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה היא האם העיקולים שהטילה הנתבעת על חשבונות הבנק של התובעת בגין ארנונה שלא שולמה היו כדין. בית המשפט מוצא כי העיקולים אכן הוטלו שלא כדין. השתלשלות האירועים שהובילה לפסק דין זה היא כדלקמן. התובעת החזיקה בשטח שהוקצה על ידי הנתבעת לעבודות פיתוח מספטמבר 2007 ועד מרץ 2009. בחודש מאי 2009 הגישה הנתבעת דרישה לתשלום ארנונה לכתובת שגויה, אשר הוגשה בסופו של דבר לתובע. התובע השיב בהתנגדות, אך הנתבע לא הגיב. בחודש ינואר 2014 הטילה הנתבעת עיקולים על חשבונותיה של התובעת בשלושה בנקים מבלי לשלוח דרישת תשלום מוקדמת בהתאם לחוק. הנתבע גם לא שלח התראה לתובעת לפני העיקולים ולא נתן לה הזדמנות לשלם את החוב. בית המשפט קובע כי מעשיה של הנתבעת לא עלו בקנה אחד עם חובתה לנהוג בתום לב ובזהירות הראויה. משכך, הנתבע אינו זכאי להגנות לפי סעיפים 13(9) ו-15 לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט פוסק לתובע פיצוי סטטוטורי בגין לשון הרע בסך 45,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן נדרש הנתבע להשיב באופן חלקי את אגרות בית המשפט ולכסות את שכר טרחת עורך דינו של התובע, הן בצירוף הפרשי ריבית והן הפרשי הצמדה.