ו"ע 37792-09-14

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותם של סעיפים 9 ו-49 לחוק מיסוי מקרקעין לעניין פטור ממס רכישה וממס שבח לדירות מגורים. בית המשפט בחן האם יש להתחשב בדירות שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין בעת הערכת הפטור ממס לתא המשפחתי. בפרשת פלם, דעת הרוב קבעה כי יש לפרש את החוק כחל על רכישות שנעשו במהלך הנישואין, תוך יצירת חזקה חלוטה המתעלמת מרכישות לפני הנישואין. עם זאת, על בן הזוג המבקש את הפטור להוכיח את זכאותו, לרבות היעדר זכויות בדירות אחרות שבבעלות בן הזוג השני. בהמשך הובהר בעניין שלאמי כי חזקת התא המשפחתי כמוכר או קונה אחד ניתנת להפרכה. כדי לסתור חזקה זו, על בני הזוג להציג הסכם ממון ולהוכיח פירוד רכושי בפועל. בערעור הנוכחי ביקשו המערערים הקלה במס רכישה בגין דירה שנרכשה במשותף, אך התגוררו בדירה בבעלות נפרדת לפני ואחרי נישואיהם. הוועדה קבעה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להרים את נטל ההוכחה ולבסס את זכאותם להקלה במס, כנדרש בפרשת שלאמי. בנוסף, גם אם יחולו עקרונות הלכת פלם, התוצאה תישאר ללא שינוי. המערערים לא הצליחו להוכיח היעדר זיקה כלשהי בין הדירה בבעלות משותפת לבין הדירה שבבעלות נפרדת. כמו כן, הסכם הממון נחתם במהלך הליך הערעור ולא קיבל את אישור בית המשפט, מה שלא הוכיח די הצורך הפרדה רכושית. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין. חבר הוועדה דן מרגליות הסכים עם ההחלטה אך הציע לוותר על צו ההוצאות, ואילו חבר הוועדה דב שמואלביץ הדגיש את חשיבותם של מבחנים מעשיים ליישום חוק אחיד ופשוט, והצטרף לדעת היו"ר.