תמ"ש 8102/00

תקציר

הבעל תבע את אשתו על החזרת כספים שלטענתו הבריחה מחשבונם המשותף, וכן הצהרה כי היא אחראית למחצית מחובותיו. האישה, לעומת זאת, ביקשה לפרק את הבעלות המשותפת בדירה בה התגוררו. תביעת הבעל להשבת הכספים לא התקבלה, שכן השופט מצא כי האישה לא קיבלה כספים מעבר למה שהיא הודתה בו. עוד קבעה השופטת כי הכספים בחשבון המשותף שימשו למזונות האישה והילדים, כמו גם לצרכיו של הבעל, והבעל הסכים לכך שהאישה תנהל את החשבון. הבעל לא הביא כל ראיה לכך שהכסף הוצא על דבר שאינו הוצאות המשפחה. לפיכך, תביעתו להשבה והצהרה כי אשתו אחראית לחובותיו נדחתה אף היא, שכן החוק אינו תומך בתביעה כזו על פי משטר יחסי הממון החל על בני זוג שנישאו לאחר שנת 1974. בהסכמת הבעל פסק השופט לטובת בקשת האישה לפירוק הבעלות המשותפת בדירתם. הדירה תימכר והתמורה, לאחר ניכוי הוצאות משכנתא ומכירה, תחולק שווה בשווה בין הצדדים, ותאפשר לאישה לנכות את כל החובות שנצברו בתקופה בה התגוררה בדירה. הבעל חויב לשלם לאישה הוצאות בסך 5,000 שקל.