ע"פ 414/71

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הרשעה בהריגה לפי סעיפים 212 ו-214(ב) לפקודת סדר העונשין, 1936. טענתה העיקרית של ההגנה הייתה כי זכותם לחקור עדים בחקירה נגדית הוגבלה מראש על ידי בית המשפט המחוזי, דבר הגורם לעיוות דין. למרות ששופטי בית המשפט העליון הביעו אי נוחות מהתנהלותו של בית המשפט המחוזי בחקירה הנגדית, הם קבעו כי לא נשללה מעורכי דינם של הנאשמים הזדמנות סבירה לחקור וכי לא נגרם עיוות דין. השופט ויתקון הדגיש את חשיבותה של הזכות לחקירה נגדית במשפט פלילי תוך הכרה בתפקידו של בית המשפט באיזון בין צרכי ההגנה לבין מניעת חקירות סקר. השופטים עציוני וכהן הוסיפו כי במקרים חריגים קביעת מגבלת זמן לחקירה נגדית אינה פסולה לחלוטין, אך יש לעשותה בזהירות ורצוי בהסכמת שני הצדדים. עציוני הדגיש את הצורך של השופטים למצוא דרך ביניים בין שמירה על זכויות הנאשם לבין מניעת עיכובים מיותרים בעשיית צדק, ואילו כהן הציע כי השיטה הנהוגה במקרה זה לא צריכה להוות תקדים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעורים, ואישר את הרשעתו של בית המשפט המחוזי, בשל ראיות מספיקות, לרבות הודאות הנאשמים עצמם, ומשמעותה המוגבלת של העדות שלא נבדקה.