עב"ל 15811-10-22

תקציר

הערעור הוא בשאלה האם המערער, שנפגע בתאונה, עבד כשכיר או כעצמאי כקבלן עצמאי בעת התאונה. בית המשפט המחוזי קבע כי כפות המאזניים נותרו עוינות בסוגיה זו, ולכן דחה את התביעה. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט האזורי שלל ממנו את זכויותיו הפרוצדורליות בכך שמיקד את הסכסוך בשאלת מעמדו הביטוחי, וביקש כי הקלטת שיחה בין המערער לבין בעל עניין תתקבל כראיה. רוב השופטים הסכימו לקבל את ההקלטה כראיה, אך קבעו כי אין בה כדי להצדיק שינוי החלטת בית המשפט המחוזי. עוד נקבע כי זכויותיו הפרוצדורליות של המערערת לא נפגעו במיקוד המחלוקת, וכי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן היא התבססה על ניתוח מפורט של חומר הראיות והערכת מהימנותם של העדים. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הוכיח די הצורך כי הוא שכיר, וכי האפשרות שהוא עצמאי קבלן עצמאי נותרה סבירה יותר. עם זאת, השופטות סיגל דוידוב-מוטולה ומיכל נעים דיבנר היוו דעת מיעוט, וקבעו כי מכלול הראיות, לרבות הקלטת הטלפון, תומך בטענת המערער כי הוא עובד שכיר. הם מצאו כי המערער עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, וכי יש להכיר בתאונה שלו כתאונת עבודה, ואילו יתר השופטים דחו את הערעור ואישרו את החלטת בית הדין האזורי.