ע"א 750/16

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא כיצד לסווג את התקבול ששולם למערערים לפני מכירת מניותיהם בחברה. המערערים טוענים כי היא חלק מגרסתם, ואילו המשיב טוען כי היא חלק מתמורת עסקת המכר. בית המשפט מסכים עם עמדת המשיב. התקבול, המסווג כחלוקת דיבידנד, נחשב ליתרון מס, שכן הוא חולק לפני המכירה, ולכן ממוסה בשיעור נמוך יותר מהתמורה שהייתה מתקבלת לו הייתה מתקבלת ישירות. בית המשפט בוחן האם ניתן לסווג עסקה זו מחדש, ובאילו נסיבות. תכנון מס לא לגיטימי חייב במס, והקו בין תכנון מס לגיטימי ללא לגיטימי נמתח על בסיס איזון בין זכויות הנישום לבין האינטרס הציבורי במערכת מס הוגנת. מאחר שקבלת המערערים הביאה להפחתת מס בפועל, והמטרה המסחרית שעמדה מאחורי חלוקת הדיבידנד לא הייתה מהותית, קובע בית המשפט כי מדובר בעסקה מלאכותית, ועל כן יש הצדקה לסיווג מחדש של הדיבידנד במסגרת עסקת המכר. לכן, מתעלמים מיתרון המס. בית המשפט דן גם בהרחבת מראית עין אסורה, ומסביר כי הטענה העובדתית שהוצגה מבוססת על ראיות מכתבי הטענות, ולכן היא קבילה. בהתייחס לגופו של מבחן ההיגיון המסחרי, היעדר ההיגיון הכלכלי הברור העומד מאחורי מכירת קרקע בעשירית משוויה מחזק את המלאכותיות של העסקה. בית המשפט מגיע למסקנה כי חלוקת הדיבידנד נעדרת סיבה מסחרית ונועדה אך ורק להפחתת מס. בכך הצליח המשיב להוכיח כי העסקה הייתה מלאכותית, ומתעלמים מיתרון המס. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם חישוב המס החל על התמורה במניות על ידי המשיב, המבוסס על ערכו ברוטו של הדיבידנד. טענת המערערים כי אין לחייבם בשומות תושבי החוץ נדחית, שכן הם היו נציגיהם בעסקת המכר, והוראת הפטור בפקודת מס הכנסה אינה חלה במקרה זה. לבסוף, בית המשפט מוצא פגמים מנהליים בתהליך הערכת המערערים כתושבי חוץ ומורה על החזרת השומה לפקיד השומה. אם תתקבל דעת הרוב, יידחה הערעור, והמערערים יידרשו לשלם את הוצאות המשיב.