ע"א 9263/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין סכסוך כספי בין מפרק שמונה לחברה שפורקה לבין המבקש, אשר התקשר עם החברה בפרויקט בנייה טרם פירוקה. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, הורה למבקש לשלם למפרק סכום נכבד, כולל הוצאות משפט. ערעורו של המבקש על פסק דין זה, יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, מהווים את הבסיס לפסק דין זה. הסוגיה המרכזית במקרה זה סובבת סביב "כתב קבלה וויתור", שלטענת המבקש פוטר אותו מכל התחייבות כספית נוספת לחברה שהתפרקה. בית המשפט המחוזי פסק נגד המבקש בנקודה זו, מה שהוביל לערעור הנוכחי. לטענת המבקש, סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים, שכן הקביעה מסתמכת בעיקר על פרשנויות משפטיות ולא עובדתיות. עוד הם טוענים כי השיהוי הממושך בהגשת התביעה - כ-14 שנה - אמור לפעול לטובתם. המשיב טוען מנגד, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות, דבר המקשה על ערכאת הערעור להתערב. באשר למאזן הנוחות, המשיב מציין כי חובות העדיפות המוטלות על רשויות המס ובעלי תפקידים שמונו על ידי בית המשפט בפירוק החברה עולות בהרבה על סכום פסק הדין. בניתוחה מסיקה השופטת כי המבקש לא הוכיח די הצורך סיכויי הצלחה גבוהים בערעור, במיוחד כאשר הסוגיה המרכזית סובבת סביב קביעות עובדתיות ומהימנות. בנוסף, השופט אינו משתכנע מטענות המבקש בדבר מאזן הנוחות, נוכח הבהרת המפרק כי הכספים המדוברים יחולקו רק לרשויות המדינה ולפקידים שמונו על ידי בית המשפט, ולא לנושים אחרים של החברה שהתפרקה. משכך, דוחה השופט את הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין ופוסק כי על המבקש לשאת בהוצאות המפרק, שנפסקו בסך 3,000 שקל.