ע"א 1967/90

תקציר

בתיק הנוגע לנכסים פיננסיים משותפים המוחזקים על ידי בעל ואישה בבנק, התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם הבנק יכול להשתמש בנכסים אלה לכיסוי חוב שנגרמה לאישה עקב מניפולציות פיננסיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבנק רשאי לעקל רק מחצית מהחשבונות המשותפים כדי לכסות את חובותיה האישיים של האישה, שכן חזקת החובות המשותפים בין בני הזוג אינה חלה על מצב ספציפי זה. ערעורו של הבעל ביקש לבסס בעלות בלעדית על חשבונות מסוימים, אך בית המשפט קבע כי הם בבעלות משותפת, תוך הסתמכות על העיקרון לפיו פתיחת חשבון משותף מעידה על כוונה לחלוק את הבעלות באופן שווה. עוד הבהיר בית המשפט כי בכל הנוגע לחשבונות חיסכון משותפים, אלא אם קיימת התנגדות של אחד מבני הזוג, הבנק יכול לקזז את מלוא הסכום כנגד חובו של אחד מבני הזוג. עם זאת, מאחר שהבעל התנגד רשמית, הבנק היה מוגבל בקיזוז חלקה של האישה בלבד. בית המשפט דחה את הערעור הנגדי של הבנק, שביקש לתבוע בעלות מלאה על חשבונות החיסכון כדי לספק את החוב. פסק הדין מדגיש את ההבדל בטיפול בחשבונות משותפים בהתאם לאופי הנכסים – תוכניות חיסכון לעומת ניירות ערך – ומאשר את חשיבותן של ראיות מפורשות בעת טענת בעלות מלאה או שלילת חזקת שיתוף. ההחלטה נובעת מפסק דינה של השופטת גולדברג ומתיישבת עם פרשנותם של יתר השופטים המעורבים.