בר"מ 702167/05

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות של הפעלת עסק מעבר לשעות המותרות ללא היתר, בניגוד לחוק העזר תל אביב-יפו. בעוד הנאשמים הודו באישומים נגדם, הם טענו כי יש להם הגנה המבוססת על אכיפה בררנית של החוק נגד העסק שלהם בהשוואה לעסקים דומים אחרים באזור. בית המשפט הסכים עם טענת הנאשם, וקבע כי הראיות מצביעות על דפוס פעולה של אכיפה רק נגד עסקים נשוא התלונה, בעוד שעסקים סמוכים אחרים המבצעים את אותה עבירה זכו להתעלמות. בית המשפט, בבואו לבחון את הראיות והעדויות שהוצגו, מצא כי עדויות המפקחים אינן עקביות ואינן מציגות מדיניות או נוהל קוהרנטי לפעולות האכיפה שלהם. ניכר היה כי פרקטיקת האכיפה הייתה להגיב לתלונות ולפעול רק נגד העסק הספציפי ששמו, מה שיצר מראית עין של עוול. בית המשפט הדגיש כי אמנם תעדוף אזורי אכיפה על בסיס תלונות הוא סביר, אך אין בו כדי להצדיק אכיפה בררנית באותו מתחם. היעדר הצדקה מהותית לאי שוויון זה, לצד הפגיעה בעקרונות השוויון והצדק, הביאו את בית המשפט למסקנה כי פעולות האכיפה נגד עסקו של הנתבע היו שרירותיות ופגעו בעקרונות הצדק. לפיכך, קבע בית המשפט כי טענת ההגנה מן הצדק מוצדקת, וההליך נגד הנתבע בוטל. החלטה זו, ציין בית המשפט, נעשתה כדי להגן על האינטרס הציבורי בשוויון, צדק והגינות, הגם שמשמעותה היא שהמפר את חוק העזר לא ייענש.