בש"א 9733/09

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הסכם מכר נכס והלוואה. המבקשים ביקשו לאכוף הסכם רכישת מקרקעין וביקשו צו עיקול זמני על נכסי המשיבים, שהוביל לעיקול שתי דירות בבעלות המשיבים. המשיבים עתרו לביטול העיקול והציגו שש טענות עיקריות. לטענתם, תביעת המבקשים ובקשת העיקול צריכות להידון בבית המשפט לענייני משפחה, כי לא הושגה הסכמה בין הצדדים וכי ההלוואה אינה קשורה להסכם המכר הנטען. בנוסף, טענו המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו סיכון לשיבוש ביצוע פסק הדין, מה גם שהדירה כבר הייתה בשליטת כונסי נכסים, והעיקול על הדירה השנייה גרם נזק למבקשים עצמם. המבקשים, לעומת זאת, טענו כי תביעתם נגד המשיבים מוצדקת על סמך הודעת כונסי הנכסים בדבר מכירת הדירה למבקשים. בית המשפט פסק לטובת המשיבים, ומצא ספק רב באשר לסיכויי ההצלחה של המבקשים בתביעתם נגד המשיבים בעניין העברת הדירה. הודגש כי התביעה הייתה צריכה להיות מופנית כלפי כונסי הנכסים ולא כלפי המשיבים. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם או להצדיק את צו העיקול. העיקול הזמני שהוצא בספטמבר 2009 בוטל, והמבקשים חויבו לפצות את המשיבים בגין הוצאותיהם. בפסק הדין הובהר כי עילת התביעה של המבקשים כנגד המשיב בעניין ההלוואה הייתה נפרדת מסוגיית מכירת הדירה וחרגה מסמכותו של בית המשפט.