ע"א 368/15

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט למחלוקת בין שתי עסקאות נדל"ן סותרות שאינן רשומות. המסגרת הנורמטיבית, כפי שנקבעה בסעיף 9 לחוק המקרקעין, קובעת כי העסקה הראשונה תגבר אלא אם כן העסקה השנייה נרשמה בתום לב. פסק דין גנץ מציע פרספקטיבה לפיה העסקה השנייה עשויה להתקיים אם העסקה הראשונה לא נרשמה במועד או מוגנת בהערת אזהרה. חרף מחדלם רב השנים של ראאד ולאחר מכן של בנו, המערער, לרשום הערת אזהרה בגין העסקה הראשונה שבוצעה בשנת 1975, הגיע בית המשפט למסקנה כי אי רישום הערת אזהרה אינו מעדיף אוטומטית את העסקה השנייה. השאלה העיקרית הייתה האם המשיב (רוכש העסקה השנייה) פעל בחוסר תום לב. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות המצביעות על כך שהמשיב פעל בחוסר תום לב ואישר כי ביצע בדיקת נאותות על ידי בדיקת רישום המקרקעין ווידוא מעמדו של המוכר. בית המשפט הדגיש כי היעדר הערת אזהרה שלל מהמשיב את ידיעת העסקה הראשונה, ובכך נתן תוקף לעסקה השנייה לפי הלכת גנץ. פסק הדין הסופי הדגיש את החשיבות הקריטית של רישום הערת אזהרה למניעת מחלוקות משפטיות ואישר כי העסקה השנייה הייתה מוצדקת, ועודד את דחיית הערעור ללא צווי הוצאות. השופטים רובינשטיין וסולברג הסכימו עם החלטתו של השופט עמית.