ת"א 49216-02-20

תקציר

פסק דין זה דן בהוראות ההסכם בדבר תשלום התמורה ובתוצאות הבדיקה שנערכה ביחס ליתרת התמורה הנתבעת. ההסכם בין התובעת לנתבעת כלל נוסחה שתקבע את יתרת התמורה לתשלום, אשר תיעשה בשלושה שלבים. בשלב הראשון הנתבע מתכונן לשלם שליש מהתמורה עם חתימת ההסכם. השלב השני כרוך בביצוע בדיקת שכר הטרחה החודשי הממוצע לפני תשלום יתרת התמורה, אשר תקבע את הסכום בו חייב הנתבע. השלב השלישי כרוך בקביעת סכום היתרה המגיעה, מה שעשוי להביא להפחתת היתרה באמצעות קיזוז, כלומר הנתבעת לא תצטרך לשלם דבר או עשויה להביא לכך שהתובעת תחזיר חלק מהתמורה שקיבלה, אם כי הדבר אינו סביר בהתחשב בתנאי ההסכם. התובעת לא ביצעה את הבדיקה ולא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענתה כי היא זכאית ל-80,000 ₪ ביתרת התמורה. בתוך כך, הנתבע הגיש חוות דעת מומחה ממנה עולה כי התובע לא רק שאינו זכאי לתשלומים נוספים אלא אף חייב לו כספים. חוות דעת המומחה, שהתבססה על נתונים מספריים וחשבונאיים, מצאה כי העמלה החודשית הממוצעת נמוכה משמעותית מהסכום שהוסכם עליו בחוזה. התובעת ניסתה להכפיש את המומחה מטעם הנתבעת, אך טענותיה לא צלחו. יתר על כן, גם אם תתעלם מחוות דעת המומחה, עדיין יהיה על התובעת להוכיח את טענתה, דבר שלא עשתה. באשר לשאלה השלישית, משמעות תוצאות הבדיקה ביחס ליתרת התמורה הנתבעת, קביעת שכר הטרחה החודשי הממוצע הראתה ירידה של למעלה מ-20%, כלומר לא מגיעה יתרה לתובע. לעומת זאת, על התובעת להשיב חלק מכספי התמורה שקיבלה, אך הדבר אינו אפשרי על פי ההסכם. השאלה הרביעית נוגעת לדרישת התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם ולדרישת הנתבע לתשלום בסך 5,919 ₪. בקשת התובעת לפיצוי נדחית מאחר שהנתבע אינו חייב לה כספים בגין יתרת התמורה. גם בקשת הנתבע לתשלום נדחית מחוסר ראיות. השופט פסק הן נגד תביעת התובע והן נגד תביעת הנתבע, ובחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, וכל צד יישא בהוצאותיו.