עמ"נ 257/08

תקציר

הערעור מתייחס לסיווג ולחישוב שטח הנכס של המערערת לצורכי ארנונה. הנכס הנדון משמש כבית אבות, והמערערת טוענת כי יש לסווגו כמבנה מגורים, דבר שיביא למיסוי נמוך יותר. המשיבה, עיריית הרצליה, סיווגה בעבר את הנכס כבית חולים סיעודי, אך במסגרת הליכי הערעור הוסכם כי הסיווג הנכון הוא 'בית אבות'. הסוגיה העיקרית הניצבת אפוא בפני בית המשפט היא האם סיווגו של הנכס כבית אבות מחייב לראותו כ"מגורים" לצורכי מס, ואם כן, כיצד יש לחשב את שטח הנכס. בית המשפט קובע כי יש לסווג את חדרי המגורים בנכס, יחד עם חלקם המקביל של השטחים המשותפים והמטבח וחדר האוכל המשותפים בקומת המרתף, כבית אבות ולחייבו בארנונה כבניין מגורים. סיווג זה מתבסס על המאפיינים הספציפיים של הנכס, היעדר מטבחונים בחדרי המגורים והאופי העצמאי והפרטי של חללי המגורים. שאר הנכס, קומת המרתף למעט המטבח וחדר האוכל, אינו צריך להיות מסווג כבית אבות. זאת ועוד, טענות המערערת בדבר פגמים פרוצדורליים והפליה נדחות, שכן העובדות הוסכמו בדיוני הערעור, והסכם הפשרה שהובא כראיה להפליה אינו מחייב. לבסוף, בית המשפט מורה למשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.