ת"פ 25493-08-12

תקציר

הנאשם העלה ארבע טענות מקדמיות הסובבות סביב שתי סוגיות משפטיות מרכזיות: הגנה מפני צדק ואכיפה בררנית. הדוקטרינה הראשונה, כפי שהותוותה במספר פסקי דין, מצדיקה הימנעות מניהול משפט אם נראה בלתי צודק או בלתי הוגן לעשות כן, תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה באמצעות מבחן תלת-שלבי. השנייה, כפי שתוארה בפרשות פרץ ובורוביץ, מתייחסת למקרים שבהם החוק נאכף נגד אדם אחד אך לא נגד אחרים, במקרים דומים. שני המצבים נדירים ונושאים נטל הוכחה כבד על הנתבע. הטענה הראשונה, בדבר החלטת הרשות החוקרת שלא לחקור את מר לוי בנוגע לתלונה נגדו, נכשלת בשלב הראשון של מבחן בורוביץ בכל הנוגע למקרה נפרד. למרות שיש קשר בין השניים, הם שונים ולא יכולים להיחשב אכיפה בררנית. עוד טענה ההגנה כי עדי התביעה, סולימאני ואזולאי, נחקרו באופן מינימלי. בית המשפט הסכים כי יש לדון בטענה זו במהלך הדיון ולא בשלב המקדמי, ובחירת התביעה בגרסתו של אבוטבול על פני אחרים לא הצביעה על התנהלות פגומה בשלב זה. ההגנה הצביעה גם על הקשר המשפחתי בין החוקר, אודי, לבין מר לוי. למרות שהדבר עשוי לעורר קושי, אין די בכך כדי להגיע להשפעה ממשית ללא חקירה נוספת במהלך המשפט. עם זאת, החלטת הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום נגד אבוטבול נופלת לתחום האכיפה הבררנית ומחייבת הסבר נוסף מצד התביעה, שחייב להבהיר את הקשיים הראייתיים שהובילו להחלטה זו. בית המשפט סיים את דבריו בדחיית טענותיו המקדמיות של הנאשם, למעט הטענה בדבר כתב האישום נגד אבוטבול, המחייבת תגובה מצד התביעה.