ת"מ 18765-02-12

תקציר

המבקשים ביקשו לאשר תובענה ייצוגית להשבת אגרות ששולמו לאוצר המדינה בגין הגשת עררים לפי סעיף 198(ה1) לחוק התכנון. המבקשים טענו כי יש לשלם את האגרה פר ערעור ולא פר מערער, אך המשיב טען כי האגרה נגבית פר מערער. עוד טענו המבקשים כי יש לבטל את ההחלטה לגבות את האגרה בנפרד בעניינם, שכן היא התבססה על החלטה מעין שיפוטית שלא ערערה עליה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי גביית האגרה בעניינם הייתה שלא כדין. יתר על כן, המבקשים לא הוכיחו כי תביעתם חולקת עובדות משותפות או שאלות משפטיות עם טענותיהם הפוטנציאליות של חברי הקבוצה, כנדרש בחוק. הגדרת הקבוצה, שהניחה את קיומן של נסיבות זהות העומדות בבסיס כל ערעור, לא הוכחה. טענות המבקשים התבססו על ההנחה כי כל החלטה לדון בערעורים בנפרד הייתה שגויה, דבר שבית המשפט מצא כשגוי. ככלל, המבקשים לא הוכיחו כי תביעתם מתאימה לתביעה ייצוגית, והבקשה נדחתה. המבקשים חויבו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.