ע"פ 24272-04-11

תקציר

הוגש ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער, שהורשע בעבירות מס. בערעור נטען כי נסיבות המקרה חריגות ומצדיקות עונש מופחת, אך בית משפט קמא לא התייחס כראוי לנסיבותיו האישיות והרפואיות הקשות של המערער. עם זאת, לאחר עיון בתיק, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי הטענות שהעלה המערער אינן מהוות עילה מספקת להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא. בתי המשפט הדגישו באופן עקבי את חומרתן של עבירות המס ואת השפעתן המזיקה על הקופה הציבורית ועל החברה כולה. מקרים תקדימיים הדגישו את הצורך בצעדי הרתעה וענישה, תוך מתן משקל מועט לנסיבות אישיות. בהתחשב בהיקף החוב הניכר הכרוך בכך, בהיעדר מאמצים לתיקון המחדלים ובצורך להעדיף את האינטרס הציבורי, לא ראתה ערכאת הערעור עילה לסטות מהחלטת בית משפט קמא. למרות קשייו האישיים של המערער והמלצת שירות המבחן, אישר בית המשפט לערעורים את עונש המאסר, וציין כי היה על המערער לנקוט בצעדים לתיקון המצב קודם לכן. אופיין של עבירות המס ואי הסרת המחדלים גברו על השיקולים לטובת המערער. השופט א' קיסריה, יחד עם השופטים ר' שפירא וא' גרשון, דחו את הערעור, תוך הדגשת הצורך לעמוד איתן מול עבירות אלה, והמערער חויב להתחיל לרצות את עונשו כפי שיחליט בית משפט קמא.