רע"א 4295-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים, בהתבסס על הנתונים בלבד: **רקע ומבוא** פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") אשר נעתר לבקשת המשיבים לצו עשה זמני. הצו התיר למשיבים לעבור דרך חלק ממקרקעי המבקשת (חלקה 51, תת-חלקה 1) ולבצע עבודות הנדרשות לשם מימוש היתר בנייה לבניית שישה ממ"דים (מרחבים מוגנים) בשלומי. הבנייה מתבצעת כחלק מפרויקט של משרד הביטחון למיגון תושבי הצפון, בביצוע חברת עמיגור. המבקשת, בעלת זכויות בדירה סמוכה, התנגדה למעבר זמני של כלי עבודה וציוד בשטחה לצורך השלמת בניית הממ"דים. **עיקרי ההחלטה של בית משפט קמא (כפי שהובאו בפסק הדין)** 1. **דחיית טענת שיהוי:** בית משפט קמא דחה את טענת השיהוי של המבקשת, בקובעו כי התנגדותה לבניית הממ"דים הנוספים החלה ב-7/2022. מאז, חברת עמיגור המשיכה בבניית שישה ממ"דים אחרים, מתוך תקווה להשלים בהמשך את יתרת השישה. עיכוב בהגשת הבקשה נבע מהתפתחויות ביטחוניות ופינוי היישוב, ולפיכך לא נוצר שיהוי המצדיק דחיית הבקשה. 2. **מאזן הנוחות:** בית משפט קמא קבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, בהתחשב בכך שמדובר בבנייה במסגרת תוכנית ממשלתית למיגון, המצב הביטחוני, והעובדה שהשטח הנחוץ למעבר הוא שטח "יערי" (ככל הנראה, שטח שאינו בשימוש חיוני). הוא הדגיש שלמבקשת קיים ממ"ד, ולעומת זאת, כל נזק שייגרם לה הוא בר פיצוי כספי. 3. **פגיעה בזכות הקניין:** בית משפט קמא דחה את טענת המבקשת בדבר פגיעה בזכות הקניין, וקבע כי זכות זו יש לממש בתום לב ואינה בלתי מסויגת. סירובה של המבקשת, בהינתן שמדובר בשימוש זמני בשטח לא חיוני, הוא סירוב בלתי מוצדק, במיוחד לאור התחייבויות להחזרת המצב לקדמותו ולשיפוי. 4. **הכרחיות השימוש:** בית משפט קמא דחה את טענת המבקשת בדבר היעדר הכרח לבצע את הבנייה מהצד המערבי, וקיבל את טענות המשיבים בדבר הצורך בכניסה מכיוון זה, שלא נסתרו כראוי על ידי המבקשת. 5. **צו עשה זמני:** הצו ניתן בכפוף להפקדת ערבות בסך 100,000 ₪ להבטחת נזקי המבקשת, ובהתחייבויות נוספות בנוגע למועדי העבודות ולהשבת המצב לקדמותו. **טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור** 1. **תוכנית הרסנית:** המבקשת טענה כי התוכנית שהוגשה לצורך קבלת הצו היא הרסנית ופוגעת בתשתיות קיימות, וכי ניתן להיכנס מהצד המזרחי הפנוי. 2. **שיהוי:** היא חזרה על טענת השיהוי, שכן היתר הבנייה ניתן ב-2/2022, התנגדותה נשלחה ב-7/2022, והמשיבים השתהו שנתיים וחצי בהגשת הבקשה. גם פינוי היישוב אינו מצדיק את ההשתהות. 3. **זהות הסעדים:** המבקשת טענה כי אין להיעתר לסעד זמני הזהה לסעד העיקרי. 4. **מאזן נוחות:** לטענתה, בית משפט קמא התעלם מהיותה אישה מבוגרת בת 91, מהפגיעה בזכותה הקניינית, ומהאפשרות לחלופת כניסה מהשטח המזרחי. 5. **התייחסות לתכנית:** היא טענה כי בית משפט קמא התייחס לתשריט שהגישו המשיבים באופן שגוי, ללא סיור, ללא סימון גבולות וללא הצעת פיצוי. **טענות המשיבים בתגובה** 1. **איזון, הנמקה וצדק:** המשיבים טענו כי החלטת בית משפט קמא מאוזנת, מנומקת ואינה מגלה עיוות דין. 2. **אינטרס ציבורי וזכות להגנה:** הם הדגישו את האינטרס הציבורי ואת זכותם הבסיסית להגנה על חייהם באמצעות בניית הממ"דים. 3. **שיהוי:** עיכוב ההליך נבע מהפינוי ומההמתנה להשבת התושבים. 4. **סעד זמני זהה לסעד העיקרי:** בנסיבות החריגות וההשלכות "הקטלניות" האפשריות, הצדקה למתן סעד זמני זהה לסעד העיקרי. 5. **פגיעה בזכות הקניין:** מדובר במעבר זמני בשטח מוזנח, תוך הבטחת השבת המצב לקדמותו, והתנגדות המבקשת חסרת תום לב. 6. **שטח פלישה:** המשיבים הוסיפו כי המבקשת פלשה לשטחם, מה שמעיד על חוסר תום ליבה. **דיון בבית המשפט המחוזי (ערכאת הערעור)** 1. **הלכת ההתערבות בסעדים זמניים:** בית המשפט העליון (ערכאת הערעור) הדגיש את ההלכה הפסוקה, לפיה ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד. במקרה זה, לא נמצא כי מדובר במקרה חריג בנוגע לרוב השטח (החלק המזרחי), במיוחד כאשר הופקדה ערבות והובטחו פיצויים. 2. **עילת תביעה לכאורית:** בית המשפט העליון אישר את קביעת בית משפט קמא כי קיימת עילת תביעה לכאורית. כאשר קיים היתר בנייה וצורך במעבר בשטח המבקשת להשלמת הביצוע, לא ניתן לקבוע כי התביעה חסרת סיכוי. טענות המבקשת בנוגע למיקום הממ"דים נדחו כטענות שצריכות היו להידון בהליך התכנוני. 3. **זכות הקניין מול עקרונות תום לב:** בית המשפט העליון אישר את קביעת בית משפט קמא כי גם זכות הקניין אינה מוחלטת וכפופה לעקרונות תום לב והגינות, בהתבסס על פסיקות עקרוניות (כמו פסק דין רוקר). קביעת בית משפט קמא כי התנגדות המבקשת לשימוש זמני, כאשר מדובר בשימוש חיוני להגנה על חיים, מעלה תחושת חוסר הוגנות וחוסר תום לב, נתמכת בפסיקה. 4. **מאזן הנוחות:** לאור המצב הביטחוני, הנזק הפוטנציאלי למשיבים (עיכוב בניית ממ"דים חיוניים) גבוה מהנזק הזמני שעלול להיגרם למבקשת (אי נוחות זמנית ונזקים כספיים ברי פיצוי). 5. **זהות הסעד הזמני לסעד העיקרי:** בית המשפט העליון אישר כי אין בכך כשלעצמו כדי למנוע מתן סעד זמני, במיוחד כאשר מדובר בצורך הקרוב להצלת חיים, ובהינתן שישנה אפשרות לתבוע נזקים כספיים אם התביעה העיקרית תידחה. 6. **שיהוי:** בית המשפט העליון קיבל את קביעת בית משפט קמא לגבי השיהוי, תוך הדגשת המועד הרלוונטי לבחינתו – מועד היווצרות הצורך בסעד הזמני, ולאו דווקא מועד היווצרות עילת התביעה. המלחמה והפינוי שינו את הדחיפות ואת הנסיבות, ולכן השיהוי אינו מצדיק דחיית הבקשה. **החידוש וההתמקדות בשאלת הכניסה מהצד הדרום-מערבי** החידוש המרכזי בפסק הדין אינו בהכרה בזכויותיהם של המשיבים או בהגנה על המבקשת, אלא בהתמקדות ובניתוח הספציפי של **שאלת כיוון הכניסה** לשטח המקרקעין, במיוחד מהצד הדרום-מערבי, לעומת הצד המזרחי. 1. **הצורך בבחינה נוספת:** בית המשפט העליון מצא כי בית משפט קמא לא בחן לעומק את טענת המבקשת בדבר עדיפות הכניסה מהצד המזרחי, וכי המשיבים לא הוכיחו את ההכרחיות של כניסה דווקא מהצד הדרום-מערבי. 2. **נזק מול תועלת:** המבקשת טענה כי כניסה מהצד הדרום-מערבי פוגעת בתשתיות קיימות (בטון, מדרגות, חומה) הנמצאות בחזקתה, בניגוד לשטח המזרחי "העזוב". בית המשפט העליון הדגיש כי המשיבים היו צריכים לשכנע בדבר חיוניות הכניסה מכיוון זה דווקא, ולא המבקשת היתה צריכה לשכנע מדוע לא ניתן להיכנס מהצד המזרחי. 3. **נטל ההוכחה:** נטל ההוכחה לגבי הנחיצות של כניסה מהצד הדרום-מערבי, הכוללת פגיעה בזכויותיה של המבקשת באופן משמעותי יותר, מוטל על המשיבים. הדבר נובע הן מהיותם מגישי הבקשה והן מהצורך לאזן ולצמצם את הפגיעה במבקשת. 4. **החלטה מותנית:** בית המשפט העליון אינו דוחה את הבקשה כולה, אלא מותיר את ההחלטה לגבי השטח הדרום-מערבי (רצועה של 13 מ"ר) לדיון נוסף בבית משפט קמא. המשיבים נדרשים להציג אסמכתא או חוות דעת הנדסית התומכת בנחיצות כניסה זו, ורק אם בית משפט קמא ישתכנע בצורך ההנדסי, הצו יוכל לחול גם על שטח זה. **החידושים המשפטיים והעקרונות המודגשים** * **איזון בין זכויות:** פסק הדין מדגים את האיזון המורכב בין זכויות קניין פרטיות לבין אינטרסים ציבוריים וזכויות יסוד (כמו הזכות להגנה על חיים ובטחון) במצבי קיצון (מצב ביטחוני). * **גבולות זכות הקניין:** ההחלטה מחזקת את הפסיקה העקבית לפיה זכות הקניין אינה מוחלטת, ויש לממש אותה בתום לב. סירוב להעניק גישה למקרקעין, גם אם היא פוגעת בזכות הקניין, עשויה להיחשב כסירוב בלתי מוצדק כאשר היא נוגדת את עקרונות תום הלב וההגינות, במיוחד כאשר נדרשת גישה לצורך מימוש אינטרס ציבורי חיוני (מיגון) והנזק הנגרם הוא זמני וברי פיצוי. * **בחינת נטלי הוכחה בסעדים זמניים:** בית המשפט העליון מדגיש כי הנטל לשכנע בנחיצותו של סעד זמני, ובמיוחד כאשר הוא כולל פגיעה משמעותית יותר בזכויות אחד הצדדים, מוטל על מבקש הסעד. במקרה זה, הנטל להוכיח את הצורך בכניסה מהצד הדרום-מערבי היה על המשיבים. * **ניתוח עובדתי פרטני:** פסק הדין מראה כי גם כאשר ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, היא עדיין יכולה להפנות לניתוח עובדתי נוסף, במיוחד כאשר נראה כי היבט מסוים (כיוון הכניסה הפוגעני יותר) לא נבחן כראוי. * **התייחסות למצב הביטחוני:** ההתייחסות למצב הביטחוני כגורם משמעותי בקביעת מאזן הנוחות, ובפרט להשלכות "הקטלניות" של מניעת בניית ממ"דים, מהווה דגש חשוב בפסיקה בתקופות של אי-יציבות ביטחונית. **סיכום** פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור ברובה, ומאשר את החלטת בית משפט קמא בדבר מתן צו עשה זמני המאפשר כניסה לשטח המבקשת לצורך בניית ממ"דים, תוך שימת דגש על ההגנה על חיי אדם, האינטרס הציבורי, והכללים הנוגעים לשימוש בזכות הקניין בתום לב. עם זאת, בית המשפט המחוזי מפנה לדיון נוסף בבית משפט קמא את השאלה הספציפית בנוגע לצורך בכניסה מהצד הדרום-מערבי, וזאת בשל פגיעה משמעותית יותר בזכויות המבקשת, ובשל אי-הוכחה מספקת של המשיבים בדבר הנחיצות ההנדסית של כניסה זו דווקא. הדבר מדגיש את הצורך לבצע איזון עדין ומדוקדק בין האינטרסים השונים, תוך בחינת נטל ההוכחה וצמצום הפגיעה לצדדים, ככל הניתן.