ע"א 755/76
פסק-דין עליון
תקציר
הערעור נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות הנוגעות לרשלנות וסיבתיות. באשר לרשלנות, השופט ויתקון סבור כי יש לקבל את הערעור משום שהמציאות של צורך בחברות אבטחה פרטיות להשלמת הפערים שהותירה המשטרה מחייבת. בהתחשב באופי עבודתן, אין זה סביר לצפות מחברות אלה לפעול באותה רמת זהירות כמו המשטרה, מה גם שהן מפוקחות וכפופות לתקנות. במקרה דנן, התנהלותה של המערערת לא הייתה רשלנית, שכן היא דבקה בחוקים הרלוונטיים ובחובת הזהירות שלה. מנגד, השופט אשר סבור כי המערער התרשל. היא הפרה חובות סטטוטוריות הקבועות בחוק כלי הירייה ולא קיימה את חובת הזהירות למניעת פגיעה מנשקה. השאלה השנייה נוגעת לסיבתיות; שני השופטים מסכימים כי אשמתו של המשיב ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנות המערער לבין מותו של הקורבן. השופט ויתקון מדגיש את חוסר הוודאות של הרצח, והופך אותו לתוצאה יוצאת דופן שלא ניתן היה לצפות מראש. השופט אשר מכיר ברשלנות המערער אך קובע כי מעשהו המכוון של המשיב, שהפר את ההוראות ונטל את הנשק מחוץ לשטח המותר, היה הגורם המכריע לנזק. מאחר שאשמת המשיב לא הייתה מכוונת, ואף לא ניתן היה לצפותה, היא מנתקת את הקשר הסיבתי. השופט אשר מדגיש כי אחריות מוחלטת אינה ראויה, ויש לקבל את הערעור. גם השופט ויתקון מסכים עם תוצאה זו, אך מטעמים שונים, וסבור כי המערער לא התרשל. לפיכך, הערעור מתקבל, וחובת המערערת בתשלום פיצויים מתבטלת.
חקיקה מקושרת
ע"א 755/76 "משמר" חברה לשמירה ובע"מ נ' מלחם ואח', עליון (29.3.1979)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.