פש"ר 44944-11-10

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת החייב לפשיטת רגל, וקבע כי לא פעל בתום לב. החייב לא הוכיח כי הסתבכותו בחובות התנהלה בתום לב; במקום זאת, מעשיו – כולל הימנעות מעבודה, הוצאות מופרזות ואי הגשת הצעות פשרה – מצביעים על חוסר כנות. בית המשפט הדגיש כי הליכי פשיטת רגל משרתים שתי מטרות: סיוע לנושים ומתן התחלה חדשה לחייבים. עם זאת, האחרון מותנה בכך שהחייב יזכה להגנה, שהחייב במקרה זה לא זכה לה. הבעיה העיקרית היא חוסר תום הלב של החייב, שבא לידי ביטוי הן ביצירת חובותיו והן בהליכים המשפטיים. חובות הנובעים מאי תשלום מוצרי צריכה או קנסות בגין עבירות פליליות נחשבים למעשים של חוסר תום לב. במקרה זה, חובותיו של החייב נבעו ממעשיו, לרבות התחמקות מתשלומים עבור הוצאות בנייה וחתונה, וכן קנסות. החייב גם לא גילה מידע רלוונטי, לרבות כלל נכסיו, ולא ערך גילוי מלא על נסיבות היווצרות חובותיו. יתר על כן, החייב לא התנהל כראוי במהלך ההליך, ובחר לשאת בהוצאות גבוהות ולהישאר מובטל ללא סיבות מוצדקות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלותו של החייב אינה מצדיקה את הגנת פשיטת הרגל ולכן בקשתו לפשיטת רגל נדחתה. לחייב יש 30 יום להגיש הצעת פשרה, או שפסק הדין ייכנס לתוקף ויבטל את צו הכינוס הכספי. הנושים יוכלו גם לנקוט בהליכים משפטיים להשבת חובותיהם בתוך 90 יום.