ה"פ 49850-02-20

תקציר

המשיב, שהיה קבלן משנה בפרויקט בנייה, נעדר יכולת כלכלית לעמוד בתנאי הסכם קבלנות המשנה והפסיק את העבודה. המבקש, הקבלן הראשי, הגיש בקשה לצו מניעה לסילוק המשיב מאתר הפרויקט. המשיב טען, כי על המבקשת מוטלת חובה לממן אותם לאורך כל הפרויקט וכי הימנעותה של המבקשת מכך מהווה הפרה של ההסכם ביניהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא הייתה חובה כזו וכי מצוקתו הכלכלית של המשיב הייתה צפויה. כמו כן, שרר חוסר אמון עמוק בין הצדדים, והמבקש והלקוח לא האמינו ביכולתו המקצועית והפיננסית של המשיב להשלים את הפרויקט. בית המשפט נעתר לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, המורה על פינוי המשיב מהאתר. החלטה זו הייתה מוצדקת גם משום שהמשך נוכחותה של המשיבה יגרום אי נוחות לציבור ויהווה סכנה בטיחותית. טענות המשיבים בדבר שיהוי הגשת הבקשה וחוסר תום הלב לא היו משכנעות דיין כדי לדחות את צו המניעה. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המשיבים לביזיון בית המשפט נגד המבקש והלקוח, שכן הם לא הפרו החלטות כלשהן של בית המשפט. התקיימו התנאים למתן סעד זמני, והצו היה צודק וראוי בנסיבות העניין. המשיבים יכלו לתבוע פיצוי כספי בגין הפסדיהם. לבסוף, חויבו המשיבים לשאת בהוצאות המבקש והלקוח, וההחלטה הייתה אמורה להיות מיושמת על ידי הוצאת כלי העבודה של המשיב מהאתר.