עת"מ 17139-08-19

תקציר

העותרים לא סיפקו הסבר מספק לשיהוי הממושך בהגשת תביעתם, דבר המצביע על ויתור משתמע על זכות הערעור, המהווה שיהוי סובייקטיבי. בנוסף, חל שיהוי אובייקטיבי בטיפול בסוגיה, שכן שומות ארנונה סופיות נערכו כבר בשנת 2008, מבלי שננקטו צעדים משפטיים על ידי העותר. בעוד שבית המשפט מכיר בכך ששיהוי לבדו אינו עילה מספקת לדחיית עתירה, אין במקרה הנוכחי כל פגיעה בשלטון החוק או באינטרס ציבורי משמעותי המצדיק חריגה. זאת ועוד, העתירה נעדרת סמכות עניינית משום שהעותר לא מיצה את ההליכים הנדרשים בפני מינהל הארנונה וועדת הערר העירונית, כמפורט בחוק הרשויות המקומיות. סוגיית אי-כשירותו הנטענת של הנכס לשימוש, הנובעת מסעיף 330 לפקודת העיריות, מצויה בתחום סמכותם של גופים מינהליים אלה והיה מקום לטפל בה תחילה. גם חוסר הניקיון הידני של העותרים, המאופיין במידע חלקי ומטעה על התנהלותם, מעורר דאגה. גם עקרון סופיות השומות והתיישנות החובות שחבה העותרת לא התקיימו, שכן חובותיה של העותרת אינם חסומים במועד בשל פעולות הגבייה השוטפות של המשיבים. לבסוף, טענת העותרת בדבר תחולה בלתי ראויה של שיעור ארנונה "למגורים" היא עניין לוועדת הערר ולא טופלה כראוי בערוצים המתאימים. לאור נימוקים מצטברים אלה, העתירה נדחית. העותר חויב בהוצאות המשיב, בסך 10,000 ₪.