עמ"נ 4596-09-16

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לשדרוג מעמד התושבות של תושבת קבע בישראל, ששבה לארץ עם ארבעת ילדיה מאיו"ש, בעוד בעלה נותר מאחור. שאלת המפתח הייתה האם הבקשה לרישום הילדים, לרבות המערערת, הוגשה בפברואר 2009 או במאי 2010. המערערים טענו כי הבקשה הוגשה בשנת 2009, משמעות הדבר היא כי יש להעניק למערער, יליד 1995, מעמד של תושב ארעי, שכן היה אז מתחת לגיל 14. המשיב טען כי הבקשה הראשונה לרישום הילדים הוגשה בשנת 2010, ועל כן יש לתת למערערת, שהייתה אז מעל גיל 14, היתר מסוג אחר. בית הדין לעררים קבע כי הבקשה משנת 2009 נועדה לאיחוד משפחות עם הבעל ולא לרישום הילדים, וכי לא ניתן לאתר את הבקשה משנת 2010. לאחר ששקל את הראיות המנהליות, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב שלא לשדרג את מעמדו של המערער לתושב ארעי, ודחה את הערעור. סגן הנשיא יורם נועם לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין לעררים ואישר את ההחלטה, תוך שהוא מדגיש כי המערערת לא הוכיחה די הצורך את טענתה לגבי הבקשה לרישום הילדים משנת 2009. מאחר שהמערערת לא זכתה, כל צד יישא בהוצאותיו, ואוצר בית המשפט ישיב את פיקדונו של המערער.