עת"א 42311-10-16

תקציר

העותר, אסיר, הגיש עתירה נגד שירות בתי הסוהר (המשיב) בטענה כי מספר הוראות בפקודת בתי הסוהר פוגעות בזכויותיהם של כלל האסירים. העותר טען כי ההוראות הנוגעות לבדיקת דברי דואר הנשלחים אל אסירים ומהם, לרבות התכתבויות עם עורכי דינם, היו בלתי סבירות ובלתי מידתיות, ופגעו בזכויותיהם להיוועצות ולחיסיון עורך דין-לקוח. בנוסף, ערערה העותרת על ההוראות הנוגעות לעיון במסמכים שהוחלפו בין אסירים לעורכי דינם במהלך פגישות, תדירות איסוף ושליחת דואר ושימוש במכשירי פקס. העותר ביקש מבית המשפט לבטל את הפקודה או לפרש אותה באופן שיבטיח את זכויות האסירים. בית המשפט דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי העותר לא הוכיח פגיעה קונקרטית בזכויותיו או בתנאי מאסרו באופן מופרז או בלתי ראוי. בית המשפט מצא כי התנהלותו של המשיב הייתה סבירה, וכי העותר לא הוכיח את טענותיו לגופן. באשר לעיון בדואר, ציין בית המשפט כי הוראות הפקודה מהוות מענה מידתי לשמירה על הביטחון ולמניעת ניצול חיסיון עורך דין-לקוח למטרות אסורות. בית המשפט הדגיש כי הסמכות לפעול על פי הוראות אלה נתונה לשיקול דעת ונעשה בה שימוש במשורה, וכי המשיב לא בדק כל מכתב או רשומה. משכך, מצא בית המשפט כי הפקודה מהווה הפעלה סבירה של סמכויות המשיב לפי פקודת בתי הסוהר. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי לוחות הזמנים הקבועים בפקודה לאיסוף ומשלוח דברי דואר הם סבירים, במיוחד נוכח חובתו של המשיב למיין ולעיתים לבדוק את הדואר. בית המשפט הסכים גם עם עמדת המשיב בנוגע לשימוש במכשירי פקס, שהוגבלה למקרים דחופים או לאסירים לא מיוצגים שנדרשה להגיש הפניות לערכאות שיפוטיות בתוך 30 יום. בית המשפט ציין כי בפני האסירים המיוצגים עומדות חלופות אחרות, לרבות שירות הדואר או סיוע של הסנגוריה הציבורית, וכי המשיב מוכן לסייע במקרים דחופים. לבסוף, מצא בית המשפט כי יתר טענות העותר חסרות שחר, וכי המשיב נשא בנטל ההוכחה כראוי. משכך, העתירה נדחתה במלואה.