רע"א 853/91

תקציר

במקרה זה, חבר יישוב חקלאי שיתופי, המכונה מושב עובדים, חלק על חישובי הריבית בחשבונותיו הכספיים על ידי האגודה השיתופית, בטענה לפגיעה בו ובחברים אחרים. בית המשפט המחוזי עצר את ההליכים לטובת בוררות על בסיס סעיף בוררות בתקנון האגודה. המבקש הטיל ספק בתוקפה של תניית הבוררות מאחר שגוף הבוררות המקורי ("משפט החברים") כבר לא היה קיים, וטען נגד מינוי בורר חלופי. בית המשפט העליון אישר כי מוסדות, כמו יחידים, יכולים לתפקד כבוררים על פי חוק הבוררות. אם הבורר המיועד, כגון "משפט החברים", חדל להתקיים, בית המשפט יכול למנות ממלא מקום, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם הבוררות. בית המשפט הדגיש את כוונת הצדדים בעת חתימת הסכם הבוררות, והעדיף את המשך הבוררות לפתרון מחלוקות. היא ציינה כי יחסים מיוחדים באגודות שיתופיות, המבוססים על עזרה הדדית ואינטרסים משותפים, מחייבים מנגנונים ליישוב סכסוכים ידידותיים מחוץ להתדיינות הקונבנציונלית. למרות היעדרו של הבורר המקורי, הגיע בית המשפט למסקנה כי סעיף הבוררות בתקנון הקואופרטיבי נועד לכך שסכסוכים יישארו בבוררות, גם עם בורר חלופי. היא הדגישה כי מינוי הרשות השופטת של ההסתדרות כמחליפה יעלה בקנה אחד עם כוונת הבוררות המקורית. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על תוקפו של סעיף הבוררות ותוך שימת דגש על פתרון יעיל במסגרת הקואופרטיב.