ע"ע 300256/98

תקציר

התיק נסוב סביב טיב יחסי העבודה בין מר אורי יצחק, צוללן מקצועי שעבד בחברת תהל – תכנון מים לישראל בע"מ (להלן: תה"ל) במשך כ-27 שנים, לבין תהל. מר יצחק טען כי הוא עובד תהל ותבע זכויות עובדים שונות מתהל. מנגד, תהל טענה כי מר יצחק היה קבלן עצמאי ולכן אינו זכאי לזכויות הנטענות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת מר יצחק, והכיר בו כעובד תה"ל. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. בית המשפט העליון, בפסק דין מקיף שניתן על ידי השופט אלון, בחן תחילה את נסיבות עבודתו של מר יצחק בתהל ומצא כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, למרות שהצדדים עצמם אפיינו את מערכת היחסים ביניהם באופן שונה בחוזים עליהם חתמו. בית המשפט הדגיש כי טיב היחסים ייקבע על בסיס בחינת מכלול הנסיבות והמדדים, תוך מתן משקל רב למבחן השילוב במסגרת המבחן המעורב. נמצא כי מר יצחק השתלב בפעילות השוטפת של תהל ולא היה "משתתף חופשי". לאחר מכן, דן בית המשפט בזכויות להן זכאי מר יצחק כעובד. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מר יצחק זכאי לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה שנתית ולתמורה בהודעה מוקדמת. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על מר יצחק, שכן הצדדים התכוונו להסדיר את מערכת היחסים ביניהם באמצעות חוזה אישי. עוד קבע בית הדין כי תביעתו של מר יצחק להפרשי שכר אינה מוצדקת, שכן הוא קיבל שכר גבוה בהרבה מזה שהיה משתכר כשכיר במהלך עבודתו. הנושא השנוי יותר במחלוקת היה קביעת שכרו של מר יצחק לצורך חישוב זכויות עובדיו. בית הדין קבע כי יש לחשב את השכר על פי השכר הראוי לעובד בתפקידו ולא על פי הסכום בפועל שקיבל מר יצחק, המתאים לקבלן עצמאי. בית הדין נימק זאת בכך שמר יצחק כבר קיבל שכר גבוה יותר מעובד בדרגתו, והענקת שכרו הגבוה יותר והטבות לעובדים תוביל להתעשרות שלא כדין. לפיכך, הורה בית המשפט להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב הסכומים המגיעים למר יצחק על פי חוקי העבודה המגנים, וכן את סכום ההשבה לתה"ל. השופט פליטמן, בדעת מיעוט, הסכים עם קביעת הרוב בדבר יחסי עובד-מעביד, אך חלק על החובה להשיב כספים רק כאשר קיים סעיף מפורש בחוזה. הוא הציע לשנות את הלכת גדרון והציע כי קביעת השכר לצורך חישוב זכויות העובדים תיעשה על ידי תרגום התמורה המשולמת לשכר, בהתבסס על דיני העבודה המגנים וההסכמים הקיבוציים החלים על העובד. השופט אדלר, אף הוא בהסכמה, הדגיש את התכלית החברתית העומדת מאחורי ההכרה ביחסי עובד-מעביד ואת הצורך להרתיע מעסיקים מהתחמקות מדיני עבודה מגנים. הוא הסכים כי יש להחריג את מר יצחק מתחומו של ההסכם הקיבוצי וכי על הצדדים להשיב את רכושם, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. לדברי השופט אדלר, דרישתו של מר יצחק להיות מוכר כעצמאי לצורך קבלת תגמול גבוה יותר היוותה חוסר תום לב, המצדיק שלילת הטבות מההסכם הקיבוצי. לבסוף, דחו השופטים את הערעור על מהות יחסי העבודה ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהכיר במר יצחק כעובד תה"ל. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך חישובים בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון.