רע"פ 1808/10

תקציר

בית משפט השלום בירושלים הרשיע אדם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, העולה על המותר במהירות של 67 קמ"ש, וכתוצאה מכך נגזרו עליו ארבעה חודשי פסילת נהיגה, שנתיים פסילה על תנאי וקנס של 1,300 שקל. המשיב ערער וביקש להחמיר בעונשו בשל עברו התעבורתי הלקוי של המבקש. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והגדיל את הפסילה ל-16 חודשים. המבקש הגיש ערעור נוסף, בטענה כי הרשעותיו בעבר מיושנות ואינן משקפות התנהגות עכשווית, וטען כי מרבית עבירות העבר בוצעו על ידי אחרים שהשתמשו ברכבו. הוא ערער על פרשנות חוק המרשם הפלילי, טען כי הרשעה מעבר לתקופת ההתיישנות לא צריכה להשפיע על גזר הדין, וטען כי הסדר הטיעון צריך למנוע ערעורים נוספים. עם זאת, המשיב טען מנגד כי הרשעות רבות עדיין תקפות וטען כי העונש עולה בקנה אחד עם המדיניות המקובלת. בית המשפט העליון דחה את הערעור, וקבע כי הטענות התמקדו בנסיבות אישיות ולא בשאלות משפטיות מהותיות. בית המשפט קבע כי חוק המרשם הפלילי אינו תומך בפרשנותו של המבקש, והדגיש את זכותו של בית המשפט להתחשב בעבירות עבר בבואו לקבוע את העונש. בית המשפט הדגיש כי החוק נועד לסייע למי שמתקן ולא למי שיש לו עבירות מתמשכות. לפיכך, היא אישרה את הפסילה המורחבת, והורתה למבקש למסור את רישיון הנהיגה שלו לאלתר.