עת"מ 38005-10-13

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד המשיבה, בה ערערו על החלטתה לדחות תכנית לפיצול חלקת האדמה שלהם במושב כפר שמואל. החלטת המשיב התבססה על עקרון התכנון הכוללני, המבקש להימנע מהחלטות תכנוניות אד-הוק המיטיבות עם הפרט, ותחת זאת לקדם תכנית כוללנית המתחשבת באינטרס הציבורי. בית המשפט דחה את טענת העותרים. בית המשפט קבע כי החלטת המשיב סבירה וכי אין להקל ראש בהתערבות בית המשפט בהחלטות תכנוניות. בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי בסמכותו לשנות את עמדתו וכי אינטרס ההסתמכות של העותרים – שהוציאו כספים על הכנת התכנית – חלש יחסית בהקשר של מקרקעין ואינטרס ציבורי. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי המשיבה פעלה באופן מפלה בכך שלא אישרה את תכניתם בעת שאישרה תכניות דומות אחרות. בית המשפט מצא כי המשיבה יישמה באופן עקבי את עקרון התכנון הכולל וכי בכל מקרה הרשות יכולה לשנות את מדיניותה מבלי שהדבר יעלה כדי הפליה פסולה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי חלוף הזמן אינו מצדיק, בשלב זה, הצבת האינטרס הפרטי של העותרים מעל האינטרס הציבורי שמשרת התכנון הכולל. לבסוף, קבע בית המשפט כי הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לתכנית אינה רלוונטית להחלטה התכנונית הנדונה. הוצאות נפסקו למשיבים.