ע"א 3354/02

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שהורה על פינוי המערערים מחנות ששכרו במחיר מוגן. המערערים, שהם בעלי הנכס, ערערו בטענה כי יש להם זכויות קנייניות במושכר בשל הסכום הגבוה ששולם כדמי מפתח, וכי חוק היסוד צריך להגן על זכויותיהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת המשיבים כי המערערים הפרו את חוזה השכירות במספר דרכים – בכך שהעבירו את חוזה השכירות ללא הסכמה, השתמשו בנכס למטרות שאינן מוסכמות, ביצעו שינויים בנכס ואי תשלום דמי שכירות – הייתה מוצדקת. ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על ראיות משמעותיות ונומקו כראוי, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב. בית הדין לערעורים דן אף הוא בבקשת המערערים לסעד מן היושר ומצא כי אופיו של חוזה השכירות, כנכס עסקי, ואופי ההפרות, אינם מצדיקים זאת. בית המשפט הדגיש כי סעד מן הצדק הוא צעד חריג ולא צעד שגרתי, ובמקרה זה המערערים נטשו את הנכס ולא הייתה להם כל כוונה לחזור. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הזכות לדיירות מוגנת, אף שהיא זכות קניין, נבדלת מזכות הבעלות, והמערערים היו מודעים היטב לתנאים בעת רכישת הזכות. בית המשפט לערעורים אישר אפוא את פסק דינו של בית משפט השלום ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערים לשלם את שכר טרחת עורך דינם של המשיבים.