תת"ע 1182-08-23

תקציר

הנאשם הואשם באי ציות לאות שוטר, אך זוכה מחמת ספק סביר. בראיות שהציגה התביעה ובעדותו של הנאשם היו סתירות משמעותיות שלא ניתן היה ליישב, והשופט בחר לפרש את הספק לטובת הנאשם. תיאור התביעה את האירועים שהובילו להגשת כתב האישום היה קוהרנטי, אך גם גרסת הנאשם לאירועים הייתה עקבית וקוהרנטית, והשופט מצא אותה אמינה. זאת ועוד, היעדר כל התייחסות או תיעוד מצד שוטר אחר שנכח לכאורה בזירה, כאמור בראיות התביעה, מטיל ספק סביר באשמתו של הנאשם. השופט הדגיש כי סטנדרט הספק הסביר במשפט הפלילי מחייב הוכחה מעבר לאפשרות חלופית גרידא, אלא סבירות ממשית לתרחיש חלופי. במקרה זה, הספק העולה מעדותה הקוהרנטית של ההגנה, בשילוב עם היעדר ראיות תומכות מצד התביעה, לא יכלו להיפתר לטובת גרסת התביעה, מה שהוביל לזיכוי הנאשם. החלטה זו התקבלה מבלי לייחס לקצין התביעה חוסר אמינות, אלא בשל טיב הראיות וסטנדרט הספק הסביר. לא ניתן היה לצפות מהנאשם, שלא היה מיוצג משפטית, לדעת את נבכי זימון עדים נוספים, ובית המשפט לא המשיך בדרך זו בשל עמדת התביעה בדבר חוסר חשיבותם של נושאי משרה אלה. בסופו של דבר, השופט קבע כי קיים ספק סביר לטובת הנאשם, וזיכה אותו מהעבירה בה הואשם.