ע"ב 4814/05

תקציר

התובעים, מר ארנל מרקו וגב' אימלדה לניו, עבדו כעובדי משק בית אצל הנתבעת, גב' פנינה רוזנבלום, במשך שנתיים. הם תבעו פיצויי פיטורים, גמול לתקופת הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה ודמי הבראה. בית המשפט פסק לטובת התובעים והורה לגב' רוזנבלום לשלם למר מרקו 69,644.25 ₪ ולגב' לאניו 63,864.25 ₪ כולל הוצאות משפט. התובעים עבדו שעות ארוכות ללא אישור כדין, והעסקתם הסתיימה כאשר נעצרו על ידי משטרת ההגירה וגורשו. הנאשם לא הצליח להשיג עבורם אשרת עבודה למרות שהבטיח לעשות כן. תפקידיהם כללו ניקיון, תחזוקת הבית והכנת מזון. הם התגוררו ביחידה נפרדת בביתו של הנאשם ומשכורתם החודשית עמדה על 1,600 דולר, בתוספת 300 דולר "דמי כיס" מדי חודש. בית המשפט קבע כי מגורי התובעים בבית הנתבעת לא היה חלק משכרם. עוד נמצא כי התובעים עבדו שעות נוספות והיו זכאים לגמול, שכן שעות עבודתם חרגו מהמכסה החוקית, והם היו זמינים לעבודה בשעות אלה. כמו כן, לא ניתנה לתובעים מנוחה שבועית מלאה, והנתבעת לא הוכיחה כי התובעים יצאו לחופשה שנתית. לפיכך, התובעים היו זכאים לפיצוי בגין עבודה בתקופת המנוחה השבועית ופדיון דמי חופשה. עוד קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצויי פיטורים ולפיצויי תקופת הודעה מוקדמת, שכן הנתבעת לא הסדירה את מעמדם המשפטי, דבר שהוביל למעצרם ולגירושם. טענת הנתבעת כי עבודתם הופסקה בשל גורמים חיצוניים ולא בשל פיטורים, נדחתה. מטרת פיצויי הפיטורים ותקופת ההודעה המוקדמת חלה על מצבם של התובעים, בהם היה עליהם לחזור לארצם ולהתחיל מחדש. בנוסף, ציין בית המשפט כי שלילת תשלומים אלה מהתובעים תהווה אפליה לרעה של עובדים זרים. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם את הוצאות המשפט של התובעים.