פר"ק 2199/05

תקציר

פסק דין זה דן בטענות שהעלו מנדלסון והבנק בנוגע להתיישנות, והאם טענות המפרק נגדם התיישנו. הסוגיה המרכזית היא הקביעה מתי מתחילה תקופת ההתיישנות על תביעות לפי סעיפים 355(א) ו-268 לפקודה, הרלוונטיות לפירוק חברה. בית המשפט מקבל את עמדת המפרק כי מתן צו פירוק הוא תנאי וחלק מעילת התביעה, וכי התביעות הוגשו בתוך תקופת ההתיישנות. פסק הדין מתייחס גם לטענות המשיבים בעניין השיהוי, וקובע כי לא ניתן לקבל את טענתו של מנדלסון בשל האינטרס הציבורי הכרוך בכך, אך טענת בנק מזרחי מוצדקת משום שהשיהוי פגע ביכולתו להתגונן. לגופו של עניין, בית המשפט פוסק לטובת המפרק. נמצא כי מעשיו של מנדלסון היוו העדפת מרמה, וטענותיו לגופו של עניין נדחות. בית המשפט מורה למנדלסון להחזיר לקרן הפירוק סכומים ספציפיים, בצירוף הצמדה וריבית. בנוסף, הבקשה נגד בנק מזרחי נדחית, והן מנדלסון והן המפרק נדרשים לשלם את הוצאותיו ושכר טרחתו של כל אחד מהצדדים. פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים, מתוך הבנה שהוא ניתן שלא בנוכחות הצדדים עצמם.