ת"א 2106/09

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעת התובע התבססה על תרמית, אשר חלה עליה תקופת התיישנות של שבע שנים מיום שנודע לתובע על התרמית. התובעת טענה כי נודע לה על התרמית רק בשנת 2008, במהלך הליך גילוי מסמכים. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת הייתה מודעת לתרמית כבר בשנת 1994, בהתבסס על מכתב שנשלח על ידי בא כוחה של התובעת באותה עת, בו צוין כי התובעת ידעה על התרמית ועל הנזק שנגרם לה. בית המשפט ראה בידיעה זו את נקודת המוצא לתקופת ההתיישנות, שהסתיימה בשנת 2001. כמו כן, בית המשפט בחן שני הליכים משפטיים קודמים שיזם התובע ומצא כי הם לא עצרו את שעון ההתיישנות, שכן הם הוגשו ונדחו בתוך תקופת ההתיישנות. גם אם בית המשפט היה רואה בפתיחת ההליך המאוחר עצירה של תקופת ההתיישנות, עדיין התביעה הייתה נדחית בטרם עת, שכן ההליכים לא האריכו את המועד מעבר לשנת 2004. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי ידיעת המרמה עצמה אינה הגנה, אך היא רלוונטית לקביעת המועד שממנו נספרת תקופת ההתיישנות. לבסוף, בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעות התובעת, שהוגשו בשנת 2009, חוסות תחת חוק ההתיישנות ודחה את התביעה מבלי לרדת לגופה, ובחר שלא להוציא צו להוצאות בהתחשב בנסיבות התובע.