עע"מ 2435/11

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט דן בבקשה לסעד זמני למניעת גירושו של אזרח מולדובה (מבקש מס' 2) מישראל בזמן שערעור תלוי ועומד. המבקש מס' 1, אזרח ישראלי, והמבקש מס' 2 חיים יחד למעלה משנתיים וחצי. המבקשת מס' 2 ביקשה להסדיר את מעמדה בישראל על בסיס יחסיה עם המבקש מס' 1. עם זאת, הבקשה הראשונית נדחתה בשל סתירות לכאורה והיעדר הוכחה מספקת לקשר זוגי אמיתי. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים אישר החלטה זו, תוך שהוא מציין סתירות בסיפוריהם, היעדר ניהול כספי משותף והסדר מגורים חריג שכלל אדם שלישי. המבקשים טענו כי אינם יכולים להינשא בישראל בשל הבדלים דתיים ונתקלו במכשולים כאשר ניסו להינשא במולדובה. לטענתם, הסבריהם לסתירות לא נשקלו כראוי, כי לא היו מודעים למסמכים הדרושים וכי זכויותיהם החוקתיות לא נשקלו כראוי. מנגד, המשיב טען כי ההחלטה הייתה חוקית ונתמכה היטב בראיות. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני, בנימוק שסיכויי ההצלחה בערעור אינם מספיקים וציין כי גירוש לא ייצור מצב בלתי הפיך, שכן המבקש מס' 2 יוכל לחזור לישראל אם הערעור יתקבל. צו המניעה הזמני שהוצא בעבר למניעת גירוש בוטל.