ת"א 27121-05-20

תקציר

הנתבעים ביקשו עיכוב ביצוע של פסק דין המורה להם לשלם סכום כסף לתובע, עד להגשת ערעור. שני השיקולים להיעתרות לבקשה כזו הם: ראשית, כי למבקש סיכוי טוב שערעורו יתקבל, ושנית, כי אי מתן שהות יגרום לו נזק בלתי הפיך או יקשה על השבת המצב לקדמותו אם הערעור יצלח. לשתי הדרישות הללו יש קשר מקביל, כלומר ככל שהסיכוי לערעור גדול יותר, כך קל יותר לקיים את הדרישה השנייה, ולהפך. במקרים של תשלום כסף, הנטייה היא לא להעניק שהייה, שכן בדרך כלל זה לא נחשב נזק בלתי הפיך. על הנתבע להוכיח כי קיימת הצדקה לעיכוב הביצוע, כגון שכנוע בית המשפט כי לא יוכל להחזיר לתובע אם יזכה בערעור, או כי התובע נמצא במצב כלכלי ירוד שימנע ממנו להשיב את הכספים. במקרה זה, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לקשייה הכלכליים של התובעת. הם התייחסו להליכים משפטיים כלליים שבהם מעורב התובע, אך לא לשום דבר קונקרטי מספיק כדי להצביע על מאבק כספי. הנתבעים גם לא פירטו את הטענות שבכוונתם להעלות בערעורם, למעט טענות כלליות. משכך, קבע בית המשפט כי סיכויי ההצלחה אינם גבוהים. בסופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, שכן הנתבע לא עמד בדרישות. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.