רע"פ 10462/03

תקציר

במקרה דנן, עניינו של ערעורה של המערערת בפרשנותו של סעיף 30 לחוק התקשורת בדבר שימוש במכשירי בזק לצורך הטרדה. השאלה המשפטית היא האם האיסור חל אך ורק על אופן השימוש במכשיר או שמא הוא מתייחס גם לתכנים המועברים באמצעותו. המערער הורשע תחילה על ידי בית משפט השלום בהטרדת המתלוננת באמצעות שיחות טלפון ופקסים מאיימים, בהשפעת קובלנות אישיות הקשורות ליחסי עבודה ויחסים אישיים. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער עמדו בקריטריונים הקבועים בחוק להטרדה, החורגים משיבושים טכניים גרידא וכוללים תכנים העלולים לגרום נזק או הפחדה. בערעור קבע בית המשפט המחוזי פרשנות מצמצמת יותר, שהתמקדה בשימוש הפיזי במכשיר ולא בתוכן, תוך שימת דגש על חופש הביטוי. עם זאת, הנושא נבחן עוד יותר בערכאה גבוהה יותר, שחלקה על בית המשפט המחוזי. בית המשפט ראה את הצורה והתוכן כקשורים זה בזה, והציע כי שני ההיבטים תורמים להתנכלות כמפורט בחוק. מטרת החוק היא להגן על הפרט מפני פגיעה בפרטיות, ולא רק שימוש טכני. חופש הביטוי אינו מצדיק התנהגות פולשנית החודרת לצנעת הפרט. הרשעתו של המערער התקבלה, ואישרה כי הן התוכן והן אופן השימוש אכן היו מטרידים. פסק הדין תומך בגישה מאוזנת המתחשבת בכוונתה ובהשפעתה של התקשורת תוך הכרה בצורך להגן על הפרטיות לצד חופש הביטוי. לפיכך, הרשעתו של המערער נחשבה ראויה על פי ההוראות הפליליות של הטרדה באמצעות תקשורת.