ע"א 509/00

תקציר

במקרה זה, בחן בית המשפט העליון את התנהלותו של נאמן בהליכי פשיטת רגל הנוגעים למכירת מקרקעין של חייב, אשר היו כרוכים במחלוקת על הצעה מאוחרת וגבוהה יותר שהוגשה לאחר שכבר נחתם הסכם מכר עם המרבה במחיר. הנאמן פרסם את הנכס לציבור, מה שהוביל למספר הצעות ולהסכם מכר עם המערערים, שהצעתם תאמה את הערכת השמאי. אולם, שבוע לאחר מכן הגיש המשיב מס' 2 הצעה גבוהה יותר. בית המשפט המחוזי העדיף תחילה את המשיב מס' 2, והתיר להם להיכנס לנעליהם של המערערים, דבר שהוביל להגשת הערעור. בית המשפט העליון הדגיש את היעדרן של הנחיות סטטוטוריות מפורשות למימוש נכסים בפשיטת רגל, אשר בדרך כלל מותירות שיקול דעת רחב לנאמן. עם זאת, היא הדגישה כי על הנאמנים לנהוג בהגינות ובתום לב, תוך שמירה על עקרונות מדיני המכרזים הציבוריים והפרטיים כדי להבטיח תחרות הוגנת ולהגן על ציפיות צד שלישי. בית המשפט מתח ביקורת על החלטת בית המשפט המחוזי שפגעה בסופיות ובהגינות החיוניות להליכי מימוש נכסים, ורמז כי ההצעה המאוחרת לא עלתה במידה מספקת על הפגיעה באמון הציבור ובאמון המציעים הפוטנציאליים. בית המשפט פסק לטובת המערערים, והחזיר את הסכם המכר המקורי על כנו כפי שעמד באמות מידה של סבירות עסקית, הגינות ועיתוי, ובסופו של דבר תמריץ הקפדה על הליכי מכירה נאותים בפשיטת רגל והגנה על חלוקה שוויונית של התמורה לנושים.