ת"א 33317-06-14

תקציר

התובע, בעל בית דפוס בבת ים, חתם על הסכם שכירות עם הנתבעת, דפוס הירש, לתקופה של עשר שנים. ההסכם כלל ערבות אישית של הנתבע בן-צבי, שהיה בעל מניות בחברת דפוס הירש. בית הדפוס הושכר לדפוס הירש כדי להשתמש בו לפעילות העיתונים והמגזינים. אלא שעוד לפני חתימת הסכם השכירות העבירה דפוס הירש את פעילותה לחברה אחרת, מקור ראשון, שהייתה גם היא בשליטת בן צבי. לתובע לא נמסר על העברה זו. בהמשך השתלטה מקור ראשון על הנכס המושכר והשתמשה בו לפעילותה, בעוד דפוס הירש המשיך להיות השוכר הרשמי על פי הסכם השכירות. דפוס הירש לא שילם לתובע את דמי השכירות והוצאות אחרות כפי שנקבע בהסכם. לפיכך הגישה התובעת תביעה נגד דפוס הירש, בן צבי, בעל מניות נוסף בשם גולדבלום, וקדמי, חברה נוספת הקשורה לבן צבי, בבקשה לחייב אותם בסכומים שנקבעו בהסכם השכירות, לרבות דמי שכירות, ארנונה, חשבונות חשמל, הוצאות אבטחה והוצאות אחזקה. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. בית המשפט מצא כי דפוס הירש חויבה בתשלום לתובע בסך של 1,963,875 ש"ח, שכללו דמי שכירות, ארנונה, הוצאות אבטחה והוצאות אחזקה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פירעונם של כל תשלום ועד לפרעונו בפועל. בנוסף, בית המשפט הורה לדפוס הירש לשלם לעורך דינו של התובע שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ והחזר הוצאות בסך 60,000 ₪. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה נגד בן-צבי, גולדבלום וקדמי, מבלי להורות להם לשלם הוצאות. השופט קבע כי למרות התנהלותם המפוקפקת של הנאשמים, הנסיבות אינן מצדיקות הטלת אחריות על הנתבעים הבודדים או הרמת מסך התאגיד. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא פעלה די הצורך כדי להקטין את נזקיה. ככלל, פסק הדין העדיף את התובעת אך הטיל רק על דפוס הירש את האחריות לתביעות הכספיות, בעוד הנתבעים האחרים, לרבות בן צבי, חמקו מאחריות אישית, והתובע לא חויב בהוצאות.