דב"ע נו/235 - 3

תקציר

המערערת עבדה במשך ארבעה וחצי חודשים אצל המשיבים 4 ו-5 והתפטרה, תוך שהיא דורשת מהם הפרשי שכר. פסק דין מ-1986 הורה להם לשלם לו, אבל הם לא עשו זאת. הוא לא יכול היה לבצע את פסק הדין בשל הברחת הנכסים לכאורה שלהם. בינתיים נמחקו המשיבים 4 ו-5 מרשם החברות. המערערת תבעה את המשיב 3 על סמך כתב התחייבות, אך ללא הצלחה. לאחר מכן פנתה המערערת לבית הדין האזורי בתל אביב, וטענה כי המשיבים 3-1 הם ממלאי מקום למעסיק ויש לכבול אותם לפסק הדין משנת 1986. המשיבים עתרו לדחייה, שבית הדין האזורי נעתר לה בשל חוסר סמכות. המערערת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אך הערעור נדחה. בית הדין קבע כי התביעה אינה בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה שכן היא אינה מבוססת על יחסי עובד-מעביד, אלא על פסק דין נגד המשיבים 4 ו-5, שלא ניתן לאכוף כנגד המשיבים 3-1. גם התביעה נדחתה בזמן. בית הדין ציין כי סעדו של המערער מצוי בהליכי פירוק או הוצאה לפועל מחוץ לבית הדין לעבודה.