פ"א 26904-01-22

תקציר

השופט בחן בקפידה את כל החומרים שהוצגו בעררים שהגישו הנאשמים וועדת התכנון המקומית. הנאשמים הורשעו בעבירות בנייה ושימוש לפי חוק התכנון והבניה, והשופט העריך כי הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא היו צודקים, סבירים ומנומקים היטב. לפיכך קבע השופט כי יש לדחות את הערעורים שהגישו הנאשמים, על הרשעתם. השופט גם לא מצא עילה להתערב בהפעלת שיקול דעתו של בית משפט קמא באשר לעונש שהוטל, אשר הביא בחשבון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, לרבות התנהלות הוועדה והמפקח שהעיד מטעמה. זאת ועוד, הסכימה השופטת עם גישתו של בית משפט קמא לשלב בשיקולי גזר הדין את הפגמים שנפלו בהתנהלות הוועדה שקדמה להגשת כתב האישום, קרי הגשת כתב האישום ללא רשות והעיכובים שבאו בעקבותיה. באשר לטענת הנאשמים כי יש לזכות אותם מחמת הגנה משפטית, קבע השופט כי בית משפט קמא לא שגה כשדחה טענה זו, במיוחד נוכח הודאתם של הנאשמים באשמה. השופט הדגיש כי גישתו של בית משפט קמא הייתה חוקית ומנומקת, ועל כן גם הערעור בנקודה זו נדחה. בערעור הוועדה, שערערה על הקלה בעונש, הרחיב השופט את העקרונות המסדירים התערבות ערעורית בגזרי דין והגיע למסקנה כי אין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות במקרה זה. השופט עמד בהרחבה על השיקולים הרלוונטיים לגזר הדין והסכים עם גישתו המאוזנת של בית משפט קמא, שלקחה בחשבון את התנהלות הוועדה והמפקח. השופט התייחס גם לאי קבלת האישור הנדרש להגשת כתב אישום על ידי הוועדה ולעיכובה בנקיטת צעדים נגד הנאשמים. מטעמים אלה, בין היתר, סבר השופט כי הקנס שהטיל בית משפט קמא ראוי ודחה את ערעור הוועדה בנקודה זו. השופט המשיך והתייחס לבקשת הוועדה לצו הריסה בנוגע לבנייה הבלתי חוקית. השופט הדגיש כי על פי חוק התכנון והבנייה, לבית המשפט יש שיקול דעת אם להוציא צו כזה. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות התנהלות הוועדה ואופי העבירות, קבע השופט כי החלטת בית המשפט קמא שלא להוציא צו הריסה הייתה סבירה ומבוססת. לפיכך נדחה גם ערעור הוועדה בעניין זה. עם זאת, השופט מצא צדק בערעור הוועדה בעניין אי תשלום אגרות בנייה. השופט הסביר כי תשלום האגרות הוא תנאי הכרחי לקבלת היתר, והרשעתם של הנאשמים בשימוש בלתי מורשה מצדיקה את הדרישה לשלם אגרות אלה. בעקבות זאת קבעה השופטת כי על הנתבעים לשלם את דמי הבנייה, בסך 9,950 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מאז פסק דינו של בית משפט קמא. לסיכום, השופט הורה על דחיית ערעור הנתבעים, למעט סוגיית תשלום האגרות, וקיבל חלקית את ערעור הוועדה בכך שהורה לנתבעים לשלם את שכר הטרחה הנדרש. השופט הדגיש את ההשלכות של אי תשלום בתוך 30 יום ותיאר את הטיפול בכספים שהופקדו על ידי שני הצדדים בבית המשפט. לבסוף, לאור תוצאות ההליך, קבעה השופטת כי לא יהיה צו להוצאות.