ע"א 5080/90

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון ערערו המערערים על שורה של שומות מס שבח מקרקעין הקשורות למכירת מגרש ברמת ישי. הסכם האופציה הראשוני, שנחתם ב-5 בספטמבר 1986, העניק לרוכש זכות לרכוש את המגרש תמורת לא פחות מ-125 אלף דולר. עם זאת, המערערים לא דיווחו על עסקה זו לרשויות המס, מתוך סברה כי היא מותנית ועדיין אינה ניתנת לדיווח. למרות זאת, ביום 10.8.1987 הוציאו רשויות המס שומת מס שבח, אשר שיקפה באופן לא מדויק מוכר יחיד בלבד וקבעה שווי רכישה שגוי. לאחר התנגדויות, נעשו שומות מתוקנות המייחסות מכירות לכל מוכר בשני מועדים - פעם אחת להסכם האופציה ופעם אחת להסכם המכר שנחתם ב-11 בפברואר 1987. ועדת הערר אישרה שומות אלה, והעדיפה את עמדת רשות המסים כי הסכם האופציה אכן חייב במס. טענות המערערים לתשלום יתר במס נחשבו ענייניות לתביעות השבה, שאינן מתאימות להליך הערעור, וטענותיהם בדבר היעדר תיעוד שומה עצמית מספק נדחו. הם טענו לניכוי הוצאות משפט וארנונה הקשורות לעסקה, אך בית המשפט פסק נגד זה, בנימוק שהוצאות אלה מתרחשות לאחר מכירה ונוגעות בדרך כלל להשבחה. המערערים לא הוכיחו כראוי כי תשלומי הארנונה שלהם לא נוכו במקומות אחרים, אך בית המשפט התיר חישוב מחדש בהתחשב בניכויים. הקנסות בוטלו, אך חיובי הריבית נותרו בעינם מכיוון שהם מרתיעים שחיקת ערך ריאלי של חובות המס. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, תוך שימת דגש על ניצול לרעה של ההליך המשפטי בשל סיכומים ארוכים שהגישו המערערים.