בש"א 3569/08

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך בין בני זוג גרושים, האם המתגוררת בישראל והאב השוהה בחו"ל, בנוגע למזונות ומשמורת על ילדם הקטין בעל הצרכים המיוחדים. מקום מגוריה האחרון של הקטינה היה בישראל, והאם הגישה תביעה למזונות ומשמורת בבית המשפט לענייני משפחה בקריות. האב, לעומת זאת, טען כי על בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לדון בתביעה בשל היעדר סמכות מקומית בקריות. בית המשפט, לאחר שיקול דעת מעמיק, פסק לטובת האם, בקובעו כי לבית המשפט לענייני משפחה בקריות אכן סמכות מקומית לדון בתיק. ההחלטה התבססה על פרשנות לתקנה 258ג לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי כאשר מקום המגורים המשותף האחרון של בני הזוג אינו בישראל, סמכות השיפוט נקבעת על פי מקום מגוריו של התובע, במקרה זה ישראל. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם הדין הכללי הנוגע לסמכות השיפוט המקומית, במטרה לפשט את הצגת הראיות והעדים. כמו כן, בית המשפט הדגיש את חשיבותה של טובת הילד, אשר במקרה זה תשרת בצורה הטובה ביותר אם הנושא יידון בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, נוכח מקום מגוריו של הקטין והצורך בקבלת החלטות דחופה בעניין טובתו. כמו כן מינה בית המשפט אפוטרופוס לקטין, בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי. ככלל, פסק הדין דחה את בקשת האב לעבור לתל אביב ואישר את סמכות השיפוט המקומית של בית המשפט לענייני משפחה בקריות.