ת"א 10877-05-18

תקציר

התובעים, שהיו לקוחות הבנק הנתבע, ביטלו שיק שהנפיקו לפני מועד פירעונו, אותו החזיר הבנק לאחר מכן, תוך ציון כי סיבת ההחזרה היא "כספים לא מספיקים" ("ACM"). התובעים תבעו את הבנק בגין לשון הרע ודרשו פיצוי ללא הוכחת נזק. המחלוקת העיקרית הייתה האם הבנק פעל בחוסר תום לב והאם קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען על ידי התובעים לבין החזרת השיק על ידי הבנק. בית המשפט מצא כי התובעים כתבו במכוון סכומים שונים בטופס המספרי והכתוב של השיק. הצ'ק היה אמור להיות על סך 290,000 ₪, סכום שלא היה בידי התובעים בחשבונם. בית המשפט קיבל את הטענה כי הבנק לא היה צריך להחזיר את השיק מטעמי ACM אלא מסיבה טכנית או צו ביטול. עם זאת, בהתחשב בפעולתם המכוונת של התובעים ובנסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי התנהלות הבנק אינה עולה כדי פרסום מכפיש. בנוסף, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין החזרת השיק על ידי הבנק לבין נזקיהם הנטענים של התובעים, שהיו מתרחשים ממילא עקב הפרת הסכם הרכישה. גם טענת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי החזרת השיק לא גרמה להם עוגמת נפש. כמו כן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הבנק פעל בחוסר תום לב. לפיכך, התביעה נגד הבנק נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לבנק 20,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.