ת"א 1397/02

תקציר

התובעים, יהודה וציונה חמיסה, והנתבעים, אבנר מולה ואביו דוד מולה, הם דיירים בבניין בנתניה. התיק סובב סביב שטח אדמה שנוי במחלוקת סביב הבניין, שבבעלות משפחת חמיסה מאז 1958. בני הזוג חמיסה טוענים כי יש להם זכות בקרקע באמצעות חזקה ארוכת טווח ושני הסכמים - האחד עם הבעלים הקודם של דירת המולה, אורי מולא, והשני עם אבנר מולה עצמו. בינתיים טוענים בני הזוג מולאס כי השטח נמצא בבעלות משותפת של כל דיירי הבניין. בני הזוג חמיסה הגישו תביעה בבקשה להוציא צו מניעה נגד בני הזוג מולאס מלהיכנס או לבצע כל פעולה בשטח שבמחלוקת. בית המשפט פוסק לטובת החמיסות. החזקתם בקרקע, בת למעלה מארבעים שנה, זכאית להגנה לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, המעניק לבעלי הקרקע בפועל הגנה מפני כל אדם שגזל מהם את החזקה. על אף שלכאורה יש למולאס זכות לחלק יחסי בשטח שבמחלוקת, הם אינם יכולים לתפוס את חזקתם של בני הזוג חמיסה באמצעות עזרה עצמית, ותביעתם של האחרונים לסעד של צו מניעה מוצדקת. בית המשפט מורה על צו מניעה האוסר על בני הזוג מולאס להיכנס לאזור או לבצע בו כל פעולה, למעט גישה לדירתם או טיפול בבלוני הגז המצויים בה. פסק הדין משמר את הסטטוס קוו ומונע שפיטה עצמית תוך שמירה על הסדר הציבורי. כמו כן חויבו בני הזוג מולאס לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של משפחת חמיסה. פסק דין זה אינו מונע מבני הזוג מולאס להגיש תביעה לקביעת זכויותיהם באזור שבמחלוקת, אשר באופן אידיאלי אמור לכלול את כל דיירי הבניין כדי להבטיח שלכל אחד מהם יהיה יומו בבית המשפט.